תוכן

כ"ו אדר תש"ח
בשבת שקלים בעת שנכנס לקידוש שעשה שמואל בלוז'ינסקי בזמן שנעשה לסבא, אמר: מנהג היה אצל אדמורי"ם בפולניא, שכל העשירים היו באים לרבם בשבת שקלים, כדי לקבל שקלים מרבם. ואמר הרמז לזה הוא, משום שא"א להיות מחית עמלק בלי שקלים. מטעם כי מטרם שמקבלים שקלים אין עדיין קליפת עמלק, אלא בזמן שלוקחים שקלים, אז באה הקליפה הגדולה שנקראת עמלק, ואז מתחילה העבודה של מחית עמלק, משא"כ מטרם זה אין לאדם מה למחוק.
והוסיף לזה ביאור על מה שאמר המגיד מקוזניץ' זצ"ל, על מה שאומרים בתפילת נעילה: "אתה הבדלת אנוש מראש, ותכירהו לעמוד לפניך". ושאל ע"ז המגיד, איך אפשר לעמוד בלי ראש, שהמשמעות היא שהבדיל את הראש מהאדם, ואיך אפשר שתהיה מציאות כזו? וביאר שהתירוץ הוא "כי תשא את ראש בני ישראל" [שמות ל' י"ב], שעי"ז ממשיכים בחי' ראש, בתנאי אם נותנים את המחצית השקל, אז עי"ז זוכים לבחי' ראש.
ואח"כ שאל לשמואל בלוז'ינסקי: מדוע הכין לקידוש שתיה יותר מאכילה? וזהו שלא כסדר, כי הסדר צריך להיות אכילה מרובה משתיה, כי השתיה באה רק להשלים את האכילה, ע"ד "ואכלת ושבעת וברכת", משא"כ כשהשתיה מרובה מהאכילה. ופירש כי אכילה מרמזת על חסדים, ושתיה מרמזת על חכמה.
ועוד אמר ששבת שלפני חודש אדר כוללת את כל חודש אדר, לכן כשנכנס אדר מרבים בשמחה. ואמר שיש הפרש בין שבת ליו"ט, שבת נקראת בחי' אהבה, ויו"ט נקרא בחי' שמחה. וההבדל בין שמחה לאהבה הוא כי אהבה היא בחי' עצם, ושמחה היא רק תוצאה שנולדה מאיזו סיבה, והסיבה היא העצם, והתוצאה היא רק תולדה מהעצם. לכן שבת נקראת אהבה ורצון, ויו"ט נקרא שמחה וששון.
ועוד אמר הסבר על מה שרבי יוחנן בן זכאי השיב לאשתו. שאני בחי' שר בפני המלך, והוא ר' חנינא בן דוסא כעבד בפני מלך, לכן יש לו אפשרות להתפלל. ולכאורה היה צריך להיות להיפך, שלשר יש כח יותר לפעול דעתו על המלך, ולא העבד!? אלא שר נקרא מי שכבר זכה להשגחה פרטית, ואז אין הוא רואה מקום להתפלל, כיון שהכל טוב. משא"כ עבד נקרא שהוא במדרגת שכר ועונש, אז יש לו מקום להתפלל, כיון שרואה שיש לו עוד מה לתקן.
והוסיף ע"ז הסבר ממאמר שמובא בגמרא (בבא מציעא פ"ה ע"א): "דההוא עגלא דהוו קא ממטי ליה לשחיטה, אזל תליא לרישא בכנפיה דרבי וקא בכי. אמר ליה: זיל, לכך נוצרת. אמרי: הואיל ולא קא מרחם, ליתי עליה יסורים וכו'. וענין "לכך נוצרת" פירושו השגחה פרטית, שאין מה להוסיף ומה לגרוע, ששם גם היסורים ניכרים לשבחים, לכן המשיך עליו בחי' יסורים. והגמ' מביאה שנפטר מן היסורים, ע"י מעשה שאמר "ורחמיו על כל מעשיו" [תהלים קמ"ה ט']. יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי (אמתו דרבי היתה מכבדת הבית), הוי שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו, (היתה זורקת בני חולדה שהיו שם), אמר לה שבקינהו (היינו עזבי אותם), כתיב "ורחמיו על כל מעשיו" שהשיג אז שגם בחי' תפילה נשארת בנצחיות, לכן כבר היה לו מקום לתפילה, ולכן הלכו ממנו היסורים.
ובמוצש"ק אמר ביאור על מה שאומר הזה"ק (ויצא אות ש"ז), על פסוק "כי יעקב בחר לו יה" מאן בחר למאן? והשיב הזה"ק כי ה' בחר ליעקב. ואמר ששאלת הזה"ק היא, אם ה' בחר ליעקב, נמצא שיעקב לא עשה שום דבר, אלא הכל בהשגחה פרטית, ואם יעקב בחר, פירושו שיעקב הוא העושה, היינו ענין של שכר ועונש!? והשיב: שבתחילה צריך האדם להתחיל בדרך של שכר ועונש, וכשהוא גומר את השלב הזה של שכר ועונש, אז זוכה ורואה שהכל הוא בהשגחה פרטית, שהוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים. אבל מטרם שהאדם משלים את עבודתו בשכר ועונש, א"א להבין את ההשגחה פרטית.
ובליל דיום א' אחר השיעור, אמר הסבר על בחי' עורמה דיעקב, שכתוב אצל יעקב, "בא אחיך במרמה" [בראשית כ"ז ל"ה], ובודאי שלא היה כאן ענין של שקר, אחרת לא היה הכתוב אומר על יעקב בחיר שבאבות. (שהיה שקרן). אלא פירושה של ערמה הוא, בזמן שהאדם עושה דבר חכמה, ולא כוונתו לשם חכמה, אלא להוציא מזה איזו תועלת שהוא צריך לזה, ורואה שבאופן ישר א"א להשיגו, לכן הוא עושה איזה דבר חכמה בכדי שישיג את הדבר שנחוץ לו, זו נקראת חכמה. וזה פירוש הפסוק "הוי ערום בדעת" [משלי י"ג ט"ז], היינו חכמה ע"י הדעת, שפירושו שמה שהוא רוצה להשיג חכמה הוא לא לשם חכמה, אלא ע"י דבר אחר שמכריחו להמשיך חכמה, דהיינו שהוא צריך להמשיך בכדי להשלים את החסדים. כי מטרם שהחסדים משיגים חכמה, הם בבחי' הקטנות, משא"כ אח"כ שממשיך חכמה, ומ"מ הוא בוחר יותר בחסדים מחכמה, אז ניכר שהחסדים יותר חשובים מחכמה, וזה נקרא בחי' ג"ר דבינה, שענינה הוא מה שמשתמש בחסדים הוא מחמת בחירה, וזה ענין "חכמה ע"י הדעת", שבישסו"ת מתגלה חכמה בבחי' ו"ק, ובאו"א מתגלה החכמה ע"י שהם משביחים את החסדים ונשארים בחסדים. משא"כ, הגם שבינה היא בבחי' תיקון "חפץ חסד", אבל הבחירה שהיא בוחרת בחסדים אינה ניכרת, מטעם צ"ב שאין חכמה. משא"כ בגדלות כשבאה חכמה, אז החסדים שהיא משתמשת עמהם הם מחמת בחירה.