ובליל שבת תכוין שנעשים המ"ב זיווגים בבחינת זיווג ערב שבת ושבת, שנעשה בין השמשות'. והכונה היא בברכת אבות, כנ"ל. ותכוין בג' ברכות ראשונות וג' אחרונות כמו בחול - חיבור ההיכלות בספירות על ידי הצדיקים. אבל השמות של ההיכלות לא תכוין כמו אותם של חול, אלא שמות הז' מרגלאן. בברכה ראשונה תכוין אברהם מחבר היכל אהבה בחסד, ותכוין א' דאהי"ה ושם יְהֹוָ"ה יוצא ממנו. בגבורות תכוין יצחק מחבר היכל זכות בגבורה,
ותכוין ה' דאהי"ה ושם יֱהֹוִ"ה. באתה קדוש - יעקב מחבר היכל רצון בת"ת, ותכוין י' דאהי"ה ושם מצפ"ץ1. בעבודה - נביאים מחברים נוגה בנצח, ותכוין י' דיה"ו ושם א"ל. בהודאה - בעלי חלום מחברים עצם השמים בהוד, ותכוין ה' דיה"ו ושם אלהי"ם. בשים שלום - יוסף מחבר לבנת הספיר ביסוד ומלכות, ותכוין בו' דיה"ו ושם מצפ"ץ יוצא ממנו.
ותכוין המ"ב זיווגים בסדר זה: ז' ווי"ן שעולים מ"ב, והוא מ"ב של הזכר: ושם אהי"ה יה"ו שעולה מ"ב מתחבר עמו, והוא מ"ב של הנוק', וצריך לכוין בכל הז' שמות היוצאים ממנו, היינו: יְהָוֹ"ה יֱהֹוִ"ה מצפ"ץ י"ה אדנ"י א"ל אלהי"ם מצפ"ץ, והרי נתחברו הנשמה והגוף.ותשלים כונת גילוי היחוד כנ"ל, והכל בבחינת זיווג ערב שבת בשבת.
ובשבת בבוקר תכוין בזמירות, כמו בחול. בתחלת היוצר תכוין שם "קדוש", וסודו: תוספת קדושת שבת. ובכל ההיכלות, תכוין שמאיר בהם קדושת יום שבת. וסדר הכונה כמו בלילה, והשמות גם כן. ובמוסף תכוין שהוא סוד התוספת קדושה שהאירה בהיכלות.
1 [באתה קדשת תכוין ה' אחרונה דאהי"ה ושם י"ה אדנ"י (כמבואר לעיל בתפלת ליל שבת)]. מהרח"פ.