תוכן

שבת היא סוד אור החמה

ח' סיון תש"ט תל אביב, נעתק מכ"י

'כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר (ישעיה נח, יד) 'אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך' וגו'. לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג, יז) 'קום התהלך בארץ לארכה' וגו'; ולא כיצחק שכתוב (בראשית כו, ג) 'כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל'. אלא כיעקב, שכתוב בו (בראשית כח, יד) 'ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה'' (שבת קיח, א).

והגמרא כפשוטה קשה להבין, וכי לכל אחד ואחד מישראל יתנו את כל העולם כולו, דהיינו נחלה בלי מצרים.

ונקדים מאמר חז"ל (עבודה זרה ג, ב): 'לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר. רשעים נידונין בה, וצדיקים מתרפאין בה. רשעים נידונין בה, דכתיב (מלאכי ג, יט) 'כי הנה היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות, אשר לא יעזוב להם שורש וענף' - לא שורש בעולם הזה ולא ענף בעולם הבא. צדיקים מתרפאין בה, דכתיב (מלאכי ג, כ) 'וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה' וגו', ולא עוד אלא שמתעדנין בה'.

וצריך להבין חידת חכמים, מהו שמש ומהו נרתיק, ומאין נמשכת ההפכיות הזו, ומהו שורש בעולם הזה וענף בעולם הבא, ומהו 'ולא עוד אלא שמתעדנין בה', היה לו לומר 'מתרפאים ומתעדנין בה', ומהו 'ולא עוד' דקאמר.

ומובן זה עם מאמר חז"ל (סוכה כט, א): 'ישראל מונין ללבנה ואומות העולם לחמה'. פירוש, אור השמש הוא כינוי לידיעה היותר ברורה, כמו שכתוב (שיר השירים ו, י) 'ברה כחמה'. ואומות העולם שלא קבלו את התורה ומצוות, כמו שכתוב (עבודה זרה ב, ב) שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון וכו' - כי לא רצו להנות מאור התורה, שהוא בחינת לבנה המקבלת מאורו ית' שהוא אור השמש, כלומר אור הכולל. ועם כל זה יש להם חשק חפץ ורצון לחקור בהשי"ת ולידע אותו עצמו.

משא"כ ישראל מונין ללבנה, שהמה התורה ומצוות שאור השמש ית' מלובש בהן, ועל כן התורה היא סוד נרתיק להשי"ת. ואיתא בזהר (אחרי אות רצט) שאורייתא וקוב"ה חד הוא, כלומר שאור השי"ת מלובש בתורה ומצוות, והוא ונרתיקו חד הוא. ועל כן ישראל מונין ללבנה, כלומר להשלים את עצמם בתורה ומצוות, וממילא זוכים גם בקוב"ה. אמנם אומות העולם, מתוך שאינם מקיימים התורה והמצוות, דהיינו הנרתיק, על כן אין להם אפילו אור החמה.

וזה סוד 'לעתיד לבוא מוציא חמה מנרתיקה' (עבודה זרה ג, ב), ואמרו 'שכינה בתחתונים צורך גבוה'. כלומר, שהשי"ת חושק ומתאוה לזה.

וזה סוד ששת ימי המעשה, היינו העבודה בתורה ומצוות, כי 'כל פעל ה' למענהו' (משלי טז, ד), ואפילו עובדין דחול ג"כ עבודת השי"ת הם, כמו שכתוב (ישעיה מה, יח) 'לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ', וע"כ הוא מכונה לנרתיק. ושבת, הוא סוד אור החמה, יום המנוחה לחיי עולמים.

כלומר, הכין העולם בב' מדרגות: א) שתתגלה שכינתו ע"י התורה ומצוות, בבחינת ששת ימי המעשה. ב) שתתגלה בעולם בלי תורה ומצוות. וזה סוד 'בעתה אחישנה' (ישעיה ס, כב), 'זכו - אחישנה', דהיינו ע"י תורה ומצוות. 'לא זכו - בעתה' (סנהדרין צח, א), כי התפתחות הבריאה ברוב היסורין מביאה קץ וגאולה לאנושות, עד שישרה השי"ת שכינתו בתחתונים. וזהו מכונה בעתה, כלומר ע"י התפתחות של הזמן.