תוכן

ענין שבת

כל דבר הנמצא בעולם הזה יחלפו עליו ב' זמנים: א' זמן פעולתו, וב' זמן אחר הפעולה - זמן שהפועל מקבל תענוג מן הדבר שפעל. והנה המשך אותו זמן וקבלת תענוג מְקוּוֶה מאד, כי אין לך מי שיפעל אם אין הכונה לקבלת תענוג אחר שישלים הפעולה ויהיה נמצא בסוד השביתה.

וזה סוד ששת ימי המעשה ויום השבת שהיא נייחא דכולא. פירוש, שאלמלא לא חטא האדם ומנע שפע קדוש, אז על ידי השב ואל תעשה שלו היה ביום השבת תיקון הכללי, דהיינו קבלות נחת רוח מהפעולה שפעל בששת ימי המעשה. מלאכה היא יגיעה, וברוחניים יורה שהיא כעת ובהוה כמו חוץ מעניינו, דהיינו כמו נגד רצונו, שורש כל יגיעה, והבן. ובסוד הקצירה, שאדרבה שנצמח מזה תענוג יותר דייקא על ידי בחינת מלאכה הנ"ל (והבן שכל זה כנגד המקבלים, שכאן צריך לקבל אור פניו באופן זה, וכיון (-ובמכוון) באופן זה, אבל בקדושתו ית' אין שינוי, ודו"ק היטב). ועיקר ההכנה קודם החטא היה המלאכה בכללה, גרם זה שהיה נעשה מציאות למנוע שפע הקדושה, ולכן נקרא מלאכה, שזה דבר חוץ ממנו, והבן מאד. ואלמלא חטאו, היה התיקון ברגע האחרונה של בין השמשות דועש"ק דשבת בראשית, שמאז ולהלאה היה התיקון הכללי יום שכולו שבת, ולא היה יותר מציאות לאדם שיחטא, וזהו שכתוב (שער מאמרי רשב"י פרשת קדושים) שהיה לו להמתין בזיווגו עד השבת ולא היה הנחש מתקנא בו, דהיינו כנ"ל, והבן.

ובאמת כל אותו היום לא היה יום העבודה, ואפילו אחר חטאו אם איתא כרבנן דר' יוסי דאמרו שלא נתקללו המאורות בערב שבת מפני כבוד השבת, ואותן י"ב שעות דערב שבת, שמש האור דיום א', וא"כ לא היה מציאות לעבודת האדם בכל יום ו' זולת שלא ימנע השפע, כי עדיין היה העבדות שלו בשב ואל תעשה בסוד מאורי אור, ו'שרגא' שהיא מאורי אש מיגיעת האדם באבנים, 'בטיהרא' בשעת זריחת אור דיום א', 'מאי אהני'. וזה סוד שמברכין עליו במוצאי שבת קודש, דהיינו בשעה שנאותין לאורו (ברכות נא, ב), דהיינו משנגנז האור, והבן.

נמצא ב' בחינות נמצאים אז: בחינה דיום ועש"ק סוד עבדות בשב ואל תעשה, וסוד שבת תיקון הכללי בלי שום עבודה.

ובזה תבין מאמר חז"ל, אע"פ שנתקללו בערב שבת לא לקו עד מוצאי שבת קודש. וצריך להבין למה נתקללו. אלא עי' מה שאיתא שם (בראשית רבה י, ט): ''ויכל ביום השביעי' (בראשית ב, ב), כזה שמכה בקורנס, הגביה מבעוד יום והורידה משתחשך', ובאמת עדיין, וכי חצי עבודה אינו עבודה. אלא מבואר עם המאמר הב' שם, שהיו מותחים והולכים עד הדיבור 'ויכל אלקים ביום השביעי', פירוש, שהגיע יום השבת, והיתה הבריאה מותחת והולכת לקצה הב', דהיינו התיקון הכללי, כי הגם שכבר חטא אדם הראשון, מכל מקום לא נגנז כלום עדיין מפני כבוד השבת. וזה פירוש 'ויכל אלקים ביום השביעי', שביום השביעי אמר לעולמו די, דהיינו שהפסיק מלאכתו ליתן השלמתה לאדם. והאיך דבר זה נעשה, הא לא נגנז כלום מפני כבוד השבת. אלא שזה נעשה בשבת גופא, שלא עלה לפניו נחת רוח של גמר הכללי אלא של גמר פרטי, ובאמת שדבר זה מוכן היה מבעוד יום בסוד הקללה, אבל בלא שליטה. וזה שהגביה הקורנס מבעוד יום והורידה משתחשך, דהיינו קבלת נחת רוח כללי. וזה סוד שנכנס בו כחוט השערה בשיעורין דיליה.

וזה סוד 'מה היה העולם חסר, כלה'. פירוש, בחינת תיקונים פרטיים שנקרא 'כלה', שזאת נתחדש בכניסת רגע א' דליל שבת, וזה סוד 'ויכל' אותיות 'כלה', והבן.

וזה סוד חסר חותם, וזה סוד עשרה דברים שנבראו בין השמשות דערב שבת (פסחים נד, א).

בקיצור היוצא, שמשבת בראשית ולהלן נחלק התיקון לפרטים רבים, סוד כל השבתות עד גמר התיקון, שעל ידי יגיעה ועבודה שבששת ימי מעשה, נשלם חלק א' בגמר תיקונו, ומתראה לפני מלך ברגע התחלת ליל שבת, ונגמר ברגע אחרונה של יום ועש"ק, והתענוג עד אין שיעור.

ועד אותו רגע, דהיינו האחרונה דיום ועש"ק, אפשר עוד לקשט וליפות הכלה שתמצא יותר חן, אבל בהגיע יום השבת, תיכף נשלמה עבודת האדם והחפץ עולה למעלה, ונאמר לעבודתו די. נמצא שבין השמשות דשבת בראשית בכניסת שבת אמר הקב"ה לעולמו די, כנ"ל. ובבין השמשות דשאר שבתות העולם, אומר האדם לעבודתו די בכניסת השבת.

ובשבת בזמן הזה, נמצא העבודות של אדם כמו בערב שבת דבראשית, דהיינו ששפע קדושה מתחזק ויורד על האדם, ואין עבודתו זולת שלא למנוע השפע חלילה, דהיינו בהפסק תענוג ... עבדות "דהמשכת השפע" ימצא בשבת הדיבורי קודש, שע"י יותרחב המשכת השפע.

וצא ולמד בזה הרגע ב' שהם ארבע, דהיינו ב' בעני: להעלות על הדעת מה שיש לו עוד להתאמץ ולקשט תקרובתא העולה לפני שולחן מלכים, מזה גולם הבריאה משבוע הזאת הנגמר עתה, ובבוא רגע כניסת השבת יותר אין לעשות מאומה, כי כבר נראית לפני המלך בתיקונה הכללי שאין להוסיף על פרט הזה כלל, והבן.

ובחינה ב' בעני, להעלות על הדעת שבזה הרגע בימי בראשית היה אפשר להיות גמר כללי, ורק מעשיו גרמו. וגם בזמן הזה 'כל דור שלא נבנה כאלו נחרב וכו', ולכן מאד ומאד צריך ליבוש מקדושתו ית' שגרמנו רק נחת רוח מפרט ולא מכלל.

וב' בבעל הבית: א' להכין את עצמו לטעום הקורת רוח שיהיה לפניו ית' מגולם ופרט זה שנגמר ועולה בשלחן מלכים, כבן מלך שנשבה ומוטל זמן כביר באשפות, ובהגעת הזמן שמושב ומוחזר אל המלך, כמה תענוג יגרום זה למלך.

ובחינה ב' בבעל הבית, להכין את עצמו לקבל שפע קדושה היורד על האדם ומתחזק בכל משך יום הזה, שהוא מעין קדושת שבת כללי, שעל ידו מתברך ומתקדש על ששת ימי המעשים הבאים אחריו.

ועיקר שלא לאבד אותן הרגעים, שהזמן קצר מאד ומלאכה מרובה (ע"פ אבות ב, טו).