תוכן

סוד שבת קודש

'ויכל אלקים ביום השביעי' (בראשית ב, ב). במדרש (עי"ש ברש"י ע"פ בראשית רבה י, ט): 'מה היה העולם חסר, מנוחה. באת שבת באת מנוחה'. וצריך להבין שאין מלאכת המנוחה שלימה כשאר מלאכות שבששת ימי מעשה, כי יודע שאחר שבת יתחיל בחזרה לעבוד ולמשא. והאמת שקדושת אור שבת קודש כל כך גדולה, שמשביתה ממנו ידיעה זו וסובר שלא יהא צריך לעבודה יותר (בסוד 'לא האמינו כל מלכי ארץ אם יבא צר ואויב' וגו' (ע"פ איכה ד, יב)).

אלא אם כן צריך להבין שסוף סוף אינה בשלימות, כיון שבא אחריה לעבודה, ואתה אומר 'ויכל' וגו'.

אלא האמת שלא היה העולם חסר עצמות המנוחה, אלא לטעום טעם המנוחה, כי עצמות המנוחה אינה שייכת כלל לעולם הזה, כי 'לֺא תוֹהוּ בְרָאָה אלא לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ' (ע"פ ישעיה מה, יח), להשתכר ולהרויח תמיד יותר ויותר, ולא לקמץ ולאכול מהמזומן לו. אלא טעם המנוחה חסר באמת, מפני שזה יתן אומץ וכח להעובד שיעבוד את העבודה המוטלת עליו בשלימות, לכן נתן לנו השי"ת באהבתו טעם המנוחה בגילוי גדול בזמן אחד, ונשלם העולם, כדי לעבוד בכח ועוצם יותר ויותר, והבן.

וזה שתנא רבי שמעון בר יוחאי שם (בראשית רבה יא, ח) ש'אמרה שבת לפני הקב"ה: רבונו של עולם, לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג. אמר לה הקב"ה: כנסת ישראל יהיה בת זוגך. וכיון שעמדו ישראל על הר סיני, אמר להם הקב"ה: זכרו הדבר שאמרתי לשבת, כנסת ישראל הוא בן זוגך, היינו דיבור 'זכור את יום השבת לקדשו'' (שמות כ, ח). פירוש כנ"ל, דשבת טענה, דכיון שקבעת קדושתי בעולם, אם כן בהתקדש האדם בקדושתי, הלא ישאר בלי בן זוג, שלא יהיה לו מקום לזיווגים ועבודה לפרות ולרבות. והבטיח לה השי"ת שכנסת ישראל יהיה בן זוגך, דהיינו שתתעלה למעלה עליונה סוד קדושת ישראל 'לי ראש', ואדרבה, העבודה תהיה גדולה מתחילה ומורגשת ביותר. והיינו דיבור 'זכור את יום השבת לקדשו', פירוש, שהזהיר להם הקב"ה שלא להשאר מחמת קדושה הנ"ל בבחינת נוקבא, אלא זכור וכו', והבן מאד.