שבת
ביום השבת, הקב"ה שליט בלבדו, בפנים פנימים האלו, על כסא כבודו, וכולם נכללים בו, והממשלה שלו הוא. פירוש שביום השבת, הנוקבא טפלה אל הז"א בסוד מאור הקטן, כי ע"כ מיעטה את עצמה, כדי שתוכל לקבל המוחין דפנים בפנים המאירים בשבת (עיין בראשית א'' דף ק"כ ד"ה ועל דא) ונמצא שז"א שולט בלבדו, ואז מאירים הכלים דפנים שלו, שהם כתר וחכמה ...משום שביום השבת אין שליטה רק להקב"ה בלבדו, ע"כ אין שום אחיזה לדינין ולקטרוגים ביום הזה, והוא מנחיל מנוחה לכל העולמות, ובני ישראל, שהם עם אחד בארץ, יכולים לירש המוחין הנשאים של יום השבת, מהז"א, כי אין פחד מאחיזת הקליפות... השפע מגיע לישראל מכח ממשלה העליונה בלבדה. וע"כ נבחנת השפע של שבת, בשם ירושה, שהבן נוחל אוצרות אביו שבשמים, וזוכה בהם בלי שום יגיעה ואתערותא מצדו עצמו. אמנם האמת הוא מי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת. כי גם אורות השבת צריכים יגיעה מע"ש, אמנם הכונה הוא על בחינת אתדל"ת המחויבת בשעת קבלת השפע, דהיינו ביום השבת גופיה, בעת שמקבלים אורות ההם הגדולים, שאז אין אתערותא דלתתא נוהג בהם כלל ועיקר, אלא כדרך הירושה... מאורי אור באים מצד הימין, שהוא אור הראשון שהיה ביום הראשון, דז' ימי בראשית, דהיינו האור שעליו נאמר ביום א' יהי אור וכו'...שביום השבת מאירים אלו מאורי אור בלבדם ושולטים, ומהם מקבלים ומאירים כל העולמות שלמטה מאצילות.