יג) שבירת המ״ק ונפילתן הם ב׳ הענינים של הרע, א׳ הקלקול והפסד וא׳ ההשפלה, ותראה כי שבירת הז׳ התחתונות סודה ת״ץ דאבגי׳ משא״כ ירידת אחורי או״א שסודה קרע דקרע שטן כמבואר במקומו, לפי ששבירת הז״ת יותר גדולה שהיא נתיצה גמורה, וזה לפי שירדו לבריאה ונקראת ירידתם מיתה גמורה בעבור זה משא״כ ירידת האחורים דאו״א שאינה אלא ביטול, וזה כי המ״ק היו שרשי מציאיות העולם במדרגתם הגדולה כמו שיכול להגיע לחוקם והיינו מה שהיה עולה האדם והעולם לולי החטא של אדה״ר, והנה כשנעשית השבירה הענין הוא שההויה הנמשכת מהם מתבטלת ואינם יכולים עוד להיות מקורות הויה אלא בהעדר המקור תסור התולדה הנולדת ממנו, והנה זה עצמו גורם ירידה למקורות האלה שכבודם שהיה מתרבה בהיותם שרשי דברים טובים הנה הכבוד מתמעט בהחסר שליטתם והבטל פעולתם הטובה כענין צור ילדך תשי, והנה זאת היא ירידה הנמשכת מחמת העדר השליטה ואינה אלא ביטול, וזהו הענין שנשאר הנופל בעולם שהיה בו בראשונה אלא בשפל מדרגה אך אינו יוצא מן העולם ההוא והיינו האחוריים שזכרנו שלא יצאו מהאצילות לכן לא ניחס להם מיתה אלא ביטול אך בז״ת יש ירידה נוספת והיא שרצתה הגזירה העליונה להורידם מעולם לעולם וירדו בבי״ע וענין זה שנשתנו ממקומם ומעלתם הראשונה לגמרי ובשינוי ממש לקחו להם חק אחר ומדה אחרת וזאת היא ירידת העולמות ממש, שהרי אותם המקורות שהיו במדרגת אצילות אבדו מעלתם ולא נשארו אלא במדרגת בי״ע לבד ולא יותר וזאת היא ההשפלה הקדומה שהיתה בחק אדה״ר שלא נברא בעילויו אלא עתיד לקבל העילוי ועל התנאי אם לא יחטא, והנה ברדת הספירות האלה לבי״ע אז גברה בהם השבירה ונשרשו בהם שרשי הקלקולים הגדולים והעצומים שהם כל תוקפו של הרע עד שתיוחס להם המיתה, ואמנם אין הדבר מקרה והזדמן אלא שהמחשבה העליונה כיונה לעשות בזמן השבירה, באחורי או״א שבירה לא רבה שלא ירדו אלא באצילות עצמו ולא ירבה בהם הקלקול ולא תזכר להם מיתה אלא ביטול, ובז״ת שבירה גדולה שירדו אפי׳ לבי״ע ושם יגבר בהם הקלקול תגבורת רב ותאמר בהם מיתה, וזהו שאין הקלקולים הגדולים נופלים אלא בצורה השפלה של האדם לא במעולה שאלמלא היה האדם נברא במעלתו הרמה לא היו שולטות בו הרעות ששלטו, ולפי שמקום העולמות הוא המדרגות שהם נתלות בם בא״ק, הנה בהיות הספירות במדרגת אצילות היו תלוים ועומדים מטיבורו של א״ק ולמטה ובזמן שאבדו מעלתם ולא נשארו אלא במדרגת ספירות בי״ע גם הם ירדו לעקביו של א״ק מקום הראוי לבי״ע ואע״פ שאח״כ חזרו ועלו ונעשה מהם כל אבי״ע לא חזרו למדרגתם הראשונה ולא היו במדרגת אצילות הראשון לעולם, וממילא בי״ע אינם אלא מה שנמשך מן האצילות שחזרו להיות לא אותו שהיו בראשונה וגם במקום לא חזרו למקומם אלא היה להם עילוי קצת ולא לגמרי וזהו מה שס״ג חזר לב״ן ולא נקרא עוד ס״ג וכשיחזרו למדרגתם בשלימות יחזור ב״ן ליקרא ס״ג ויחזרו העולמות למקומם ממש.