תוכן

ואחר כך אמר בענין הערלה בקשר עם שאלת המין: למה ברא הקב"ה דבר שאינו מתוקן, ושאנחנו הבריות צריכין עוד לתקן מעשה ידיו של הקב"ה, אם ח"ו שלימות יכולה לברוא בלתי שלימות או קלקול. אלא דוקא באי שלימות הזאת נתן לנו הקב"ה מקום להוסיף, כדי שגם לנו יהיה חלק בבריאה, לא שישנו קלקול בבריאה, כי מצד הבריאה הערלה אינו חסרון, כי אינו מפריע לפסולת, אלא לפירות מעולים זרע ברך ה' בלתי אפשרי בלי מילה, והראיה – אברהם אבינו שלא הוליד את יצחק רק אחרי שנמול. יוצא איפא, כי מצד הבריאה אין חסרון, כי את ישמעאל היה אברהם יכול להוליד אפילו לפני המילה, אולם את יצחק כדי להוליד היה צורך מוחלט בתוספת של תיקון המילה, ובסילוק הערלה, כי אחרת אי אפשר להוליד, כי לס"א אין תולדות, ואל אחר אסתרס. ושבח מאד התורה הזאת ואמר כי הדברים עמוקים מני עמוק, ואי אפשר לפורטם.
ולפי דעתי זה מרומז בזהר שלח (אות רמ"ה רמ"ו): במאמר הרב מתיבתא: ואדוני זקן, אלא לאו מלתא זעירתא אמרה שרה לגביה, דבגין ההוא זקן לא אתחדש ולא עביד תולדין, ועל דא אהדר מלין קוב"ה: למה זה צחקה שרה וגו'. מכוון לענין זה אמת, שחדוש פירושו פירות מעולין דקדושה, זרע קודש, אי אפשר שיהיה במצב הבריאה, שהוא כשאלת המין: היתכן שהבורא השלם יברא דבר בלתי שלם, שאנחנו זקוקים לתקן בריאתו בגזור הערלה, היינו בתוספת משלנו? אלא דוקא בקלקול הזה הניח לנו הקב"ה מקום להתגדר בו ולהוסיף מצדנו תוספת בבחי' חתוך הערלה, כדי שתהיה שלמות בשתוף חלקנו בבריאתו, ובכונה תחילה לא הוציא הבריאה שלימות גמורה, אלא השאיר לנו מקום להביא במילה שאנחנו מקיימים השלימות הרצויה, כדי שיהיה תולדין כדבעי זרע קדש, ובלי מילה אין זרע קדש. וזה הסוד הגדול גילה לנו הרב מתיבתא בשאלתה ותמיהתה של שרה "ואדוני זקן", היינו ערלה, ואיך יתכן תולדין זרע קודש? ועל זה אהדר מלין קוב"ה: "היפלא מה' דבר? למועד אשוב אליך כעת חיה", הדברים מוסבים לאברהם, ופירוש "למועד" לפרק זמן מסוים, ולא לתמידית, אלא לעת צורך, לעת חיה, ואז יתכן "ולשרה בן", זרע קדש תולדין, חדוש, וה' ברחמיו יחדשנו אכי"ר.