שאלה
ג' נקודות נבחנות ביציאת המוחין מהבינה, שהן נקראות חולם שורק חירק ... והנה בנקודת החולם ובנקודת החירק אין שאלה, שאסור בהם להעלות מ"ן להמשיך חכמה, אלא רק בנקודת השורק ששם מקום יציאת החכמה. עש"ה. וז"ש ולית לשאלא מה לעילא, היינו בנקודת החולם, ומה לתתא, היינו בנקודת החירק, אלא לשאלה אתר דנפקן היינו בנקודת השורק, כי אז הבינה בראש א"א ומשפעת החכמה, ונבחן למקום יציאת החכמה. ולא למנדע ליה, דהא לא יכלין, ואין הכוונה להמשיך החכמה בנקודת השורק, שהרי אינם יכולים להמשיכו, כי הכל נקרש ונעשה לקרח ... אלא שאז עומדת לשאלה, ולא לדעת אותו. פירוש שאז בנקודת השורק הוא הזמן להעלות מ"ן ולשאול על הארת החכמה, אבל אי אפשר אז לקבל כלום, מפני הקפאון. אלא אח"כ בסוד נקודת החירק, שאז מתלבשת החכמה בחסדים של החירק, אז העת לקבל הארת החכמה. באופן שעת השאלה הוא בסוד נקודת השורק, ועת הקבלה הוא בסוד נקודת החירק.