תוכן

תנחומא: למה חרד יצחק לומר, מה עוון יש בי, שברכתי קטן לפני גדול ושניתי סדר היחוס. התחיל עשו מצעק ויעקבני זה פעמים. אמר לו אביו, מה עשה לך, אמר לו, את ברכתי לקח, אמר בכך הייתי מיצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין, עכשיו לבכור ברכתי גם ברוך יהיה.
משמע מכאן, דלכן ברך יצחק את עשו, מטעם בכורה. ואם כן יש להבין, מדוע הוצרך יעקב לרמות את אביו, שהוא עשו. היה יכול להגיד לו, שמגיע לו את הברכות מטעם בכורה. והרמב"ן פירש על פי, ויבז עשו את הבכורה, כי לכן היה אומר ליצחק, אני בנך בכורך, לומר כי הוא הבכור הראוי להתברך.
כמו כן יש להבין את הענין: ויאהב יצחק את עשו, כי ציד בפיו, מהו הדיוק בפיו?
הנה אאמו"ר זצ"ל פירש, מדוע רצה יצחק לברך את עשיו, משום שאי אפשר לתת שום דבר רוחני למי שאין לו חסרון על הענין. אחרת הענין רוחני אינו מביא לאדם ברכה אלא ח"ו קללה. שענין ברכה נקרא שמצבו ישתפר, ויתגדל, ויתרחב, שיוכל לילך למעלה מעלה ולהביאו אל השלמות הנרצה. מה שאין כן אם נותנים לאדם את הדבר רוחני ואין לו כלים לקבל, היינו שאין לו צורך, אזי זה הענין, מביא לו רק הפסדים, היינו ההפך מהברכה.
והנה יעקב היה איש חלק, כמו שכתוב ואנכי איש חלק, היינו בלי שום חסר וכו'. והבאתי עלי קללה ולא ברכה וכו', ותאמר לו אמו וכו', אך שמע בקולי. מה שאין כן עשו היה איש שעיר, שענין שערות הוא מלשון סערה, היינו חסרונות, שעל חסרון שייך ענין סערה.
לכן דוקא לעשיו היה הכלים לקבל הברכות, מה שאין כן ליעקב. ורבקה נתנה לו עצה, היינו שלבש בגדי עשו החמודות. וכמו שפרש"י, שחמד אותן מן נמרוד, היינו שהבגדים האלו היו לנמרוד הרשע. ועשו לקח ממנו הכלים האלו, וגם עורות גדיי העזים הלבישה אותו על מקומות החלקים שבו, היינו שהתלבש את עצמו בהרצונות של עשו. וממילא כבר היה לו מקום חסרון בכדי לקבל את הברכות.
ומזה נלמד זכותו ולומר, שלכן כשבא עשו ואמר, ויעקבני זה פעמיים, היינו שגם הבכורה לקח ממני, אזי נתיישבה דעתו, בזה שהוא ברך את הקטן.
היינו שמקודם שנודע לו שהוא בכור, היה חושב שבעצם אין לו מקום חסרון, אז אין לו שייכות להברכות. אבל אחר שנודע לו על ידי עשו, שלקח ממנו הבכורה, אז ראה יצחק שיעקב בעצמו היה משתדל להשיג כלים, שיהיו מקום לקבל הברכות, כי השתדל למצוא על ידי קנית הבכורה.
לכן אמר יצחק, גם ברוך יהיה, שעכשיו יעקב מסוגל להברכות. אבל מטרם התיקון דשאלת כלים של עשיו, קנית הבכורה לבד, עוד לא היה מספיק לקבלת הברכות.
לכן לא היה שום תועלת בזה שיגיד לו, שיש לו הבכורה מעשו. כי זה רק תחילת עשית הכלים. אבל על ידי שאילת כלים דעשו, היה לו כבר כלים מותאמים, כי זה דומה לענין שאילת כלים דמצרים, כמו שכתוב, ושאלה אשה מאת רעותה, שגם עם ישראל היה זקוק לשאילת מקום חסרון, בכדי שיוכלו לקבל את המוחין דרכוש גדול, כמו כאן בשאילת הבגדים דעשו.
וזה יכולים להבין בציור את הענין דשאילת כלים, כי זה כלל, כי אי אפשר לתרץ שום תירוץ, אם אין לו הקושיות. וליעקב לא היה שום קושיות, לכן נבחן שלקח הקושיות מעשו בדרך שאילה, היינו כדי להמשיך את התירוצים, אבל תיכף חזר ונתן לו את כל הקושיות בחזרה. וד"ל.