תוכן

הנה חז"ל אמרו (ברכות ס"א ע"ב): לא איברי עלמא אלא לצדיקי גמירי או לרשיעי גמירי - ולכאורה זה תמוה מאוד.
ולפי האמור יתבררו הדברים, כי על האדם מוטל לעשות היגיעה הנדרשת כדי שתתקיים בו ההטבה שלשמה נברא העולם, ולכן רק כאשר עוסק בתו"מ בכוונה להתקרב להשי"ת, הוא יכול לדעת אם כבר מלא חובתו או שעדין הדרך לפניו, שבעקבותיה יגיע למטרתו.
ואיך ידע זאת? חז"ל נתנו לנו אמת המידה, כמ"ש ר"מ אומר הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכו' הרי שיש ביד האדם אמת המדה, כמ"ש חז"ל: חייב איניש לידע בנפשיה אי צדיק גמור הוא וכו', ואמת המידה היא, אם זכה כבר לאותם דברים זה סימן שכבר תיקן מידותיו, שכוונתו היא לשם שמים וזכה להשתוות הצורה. ואם לא נתגלה לו אור התורה, והוא עדין במצב של הסתר פנים סימן מובהק הוא שעדין הוא שרוי באהבה עצמית וכל מעשיו הם בכוונה עמ"נ לקבל והוא רשע גמור.
וכאשר מגלה שהוא בחי' רשע, יעשה את הפעולות הנדרשות להגיע למטרה. אבל אם אינו עוסק בעבודת המדות אין לו המדה לדעת אם הוא מתקרב או מתרחק ממטרת בריאת העולם, ואינו צדיק גמור או רשע גמור, אלא פעמים יחשוב שהוא צדיק ופעמים יחשוב שהוא רשע.
במצב זה עלול האדם לבוא ח"ו לידי עוון לשה"ר היינו, שמדבר לשה"ר על התורה והמצוות, ואומר שוח"ו אין בתורה האור הגנוז שהבטיחה לנו התוה"ק, ולכן עוון לשון הרע הוא הקשה מכולם, כי מהו לשה"ר על התו"מ? שהאדם אומר שהוא עצמו בסדר, ומה שאינו מרגיש טעם הוא בגלל שבתורה אין האור המובטח, ומדבר לשה"ר על התורה.
ויש שמתחכם ואומר, אולי בדורות הראשונים היו אנשים גדולים, גבורי כח, שיכלו להגיע לזה, אבל לא בזמננו שאנו חלושי כח לעבודה, ומתרעמים שהתורה יבשה להם כעץ יבש שאין בו לחלוחית.
ועוון זה קשה מכולם, כי הדרך להתקרב להשי"ת הוא ע"י התפילה, כמ"ש חז"ל, אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, ורק ע"י התפילה מקבלים סיוע משמים. אבל כאשר סבור שהפגם הוא ח"ו בתורה, ולא בו עצמו, אין לו על מה להתפלל, ולכן עוון לשון הרע קשה מכולם.
צריך האדם להזהר בעוון לשה"ר, אלא שאת כל החסרונות יתלה בעצמו, ויאמר שהחסרון הוא בו, בגלל שעדין לא נתן יגיעה מספקת אמיתית, ולהאמין במה שאמרו חז"ל יגעת ולא מצאת אל תאמין.
והנה חז"ל חלקו את ענין לשה"ר לשנים, יש לשה"ר ויש אבק לשה"ר, היות שבכל מדרגה ומדרגה יש נסיונות ועל האדם להתגבר.
ובדרגה הנמוכה יותר עדין אינו יכול לדבר לשה"ר ממש כי עדין אין לו אמונה שלימה שהכל בא מהשי"ת, ואז, כל מה שמדבר הוא אבק לשון הרע.
כאשר זוכה לאמונה שלמה בהשי"ת אי אפשר שלא ירגיש את הטוב ועונג שבתורה, ומתקיימים בו הדברים המפורשים במשנת ר"מ, ואז נקרא "יודע את קונו" שהגיע לבחי' ידיעה ממש מה שיש בתורה.
וגם אז "לפתח חטאת רובץ" צריך להזהר ולהשמר שלא יהיה בחי' "נמרוד" שהוא יודע את קונו ומכוון למרוד בו, בחינה זו נקראת "לשון הרע".
היוצא מדברנו שחייב אדם לבדוק באמת המדה אם זכה באור ה' ונתקיימה בו מטרת הבריאה, או עדין לא, ואז ישתדל ביגיעה, כמ"ש יגעת ומצאת - תאמין.