רציחה
ואם תאמר גם אדם זה, שנמצא חלל, יצאה נשמתו על ידי מלאך המות. אינו כן אלא מי שהרגו, הוציא נשמתו, קודם שהגיע זמן שליטתו של מלאך המות. כלומר קודם שהגיע הזמן שתתגלה בו נקודת המנעולא, שהמלאך המות אינו יכול עוד לשלוט עליו ולהמיתו. והרוצח עם רציחתו, מעלה כח הצמצום שבמנעולא להכלים דמפתחא שבמלכות, שהם כלים דבינה, וחוזרת המלכות לבחינת נקודה בלי אורות החיים, ועם פגם הזה שבמלכות. הרוצח נוטל נשמת אדם הנרצח. ונמצא שעון רציחה, מוסיף כח הטומאה גם בכלים הטהורים שמבינה.