תוכן

ז' שבט תש"ח ת"א
אי אפשר להיות חלל ריק בעולם. ומכיון שעיקר האדם הוא הרצון, שזהו עיקר הבריאה, ובזה נמדדת גדלות וקטנות של האדם, נמצא שמוכרח להיות לו איזה רצון או לגשמיות, או לרוחניות. ומי שמופשט מאלו הרצונות נבחן למת, מטעם שכל הבריאה היא רק הרצון, הנבחן ליש מאין, ומכיון שנחסר לו החומר הזה, שהוא כל החומר דבריאה, ממילא מובן שהוא נבחן לבחינת נפל, ואינו בר קיימא. אלא צריך להשתדל שיהיה לו רצון, שזה כל החומר דבריאה.
אלא שצריך לברר את הרצון, שטבע הוא שכל בעל-חי מרגיש את הדבר המזיק לו. כמו כן צריכים לדקדק שהרצון יהיה על דבר הנכון.