תוכן

ר"ה תשמ"ג
הקב"ה שולח רפואה קודם למכה.
וי"ל אם אין מכה איך שייך לשון רפואה. וי"ל כי מצינו שהתורה נק' תושיה, ודחז"ל (סנהדרין כו:) משום שמתשת כחו של אדם. ובאבות אחז"ל ולכל בשרו היא מרפא. (עירובין נד.), חש בראשו יעסוק בתורה וכו'.
ופירש אאמו"ר ז"ל שמקודם צריכים תורה, שיראה שכח של אדם אינו כראוי. שפירוש חש בראשו, היינו שיש לו מ"ז. חש במעיו, היינו שכל רצונו רק לקבל לבטנו וכו'. כי מדרך הרפואה מי שמקבל איזו רפואה והוא אינו חולה, אזי הוא להיפוך הסם הרפואה מזיק לו. לכן הוא צריך מקודם ללמוד תורה, שע"י התורה הוא יראה שהוא חולה. ואז יקבל את התורה, ואז יתרפא מהמחלות שלו. נמצא שהתורה מובנת לנו בשני אופנים: א) שהוא חולה, לכן נקראת התורה תושיה, שמתשת כוחו של אדם. וכל הכח והחיות שלו הם רק מבחינת בהמה. ובכדי לתקן את זה יש תורה, באופן הב) שהיא מרפאה אותו מכל המחלות.
ובזה יש לפרש שהקב"ה שולח רפואה קודם למכה, היינו תורה שנקרא רפואה היא קודם למכה, שהתורה מביאה לו את הכרת הרע. ואח"כ, שיש לו המכה, היינו מדת הרע שבו, אז ממכה עצמה יתקן רטיה, היינו מהתורה שגורמת לו לראות שהוא מוכה במידות, אז התורה מרפאה אותו אח"כ.
נמצא לפי"ז, אם אין לו הכרת הרע, איך יכול לזכות לטוב. לכן צריכים לב' בחינות תורה.