רעוא דרעוין
במצח דא״א כשמתגלה שם הג״ר דחכמה אין שום דינים, מחמת שפגם התחתונים אינו מגיע כלום לא״א, שאין אחיזה לתחתונים רק בז״א, ולא למעלה ממנו, ולא עוד אלא שם בא״א ה״ס רעוא דרעוין ... וע״כ במנחת שבת, שז״א עולה לא״א, והמצח שלו מקבל מא״א, נשקט הדין במצח דז״א, כי התחתון העולה לעליון הרי הוא כמוהו ... וכיון ששורש החכמה שבמצח דז״א נתעלה כל כך, דהיינו בבחינת רעוא דרעוין, נמשכת הארה גדולה אל המצח, משליטת הימין, והדינים נשקטים.