ובק"ש דקרבנות, אחר שהמוחין דחצות כבר חזרו ונסתלקו, צריכים שוב להמשיך ביאה קדמאה מחדש כמו בחצות לילה. אלא שיש איזה חילוק. כי בחצות כיון שהוא לילה ואין אז זמן חסדים, ע"כ במלת ישראל לא היה אפשר להמשיך רק מדרגה אחת, שהיא מקיפים דאמא דקטנות לבד. אבל עתה בקרבנות, כיון שהוא יום, והוא זמן חסדים, ע"כ אפשר להמשיך במלת ישראל, ב' מדרגות יחד, שהם מקיפים דאמא עם פנימים דאבא דקטנות, שאלו נמשכים במלת ישראל. ובמלת אחד, ממשיכים מקיפים דאבא דקטנות וו"ק דאמא דגדלות. 

ובק"ש דיוצר, א"צ להמשיך עוד עיבור ב' דקטנות, כי כבר נמשכו כל המוחין דקטנות בק"ש דקרבנות. אלא במלת ישראל, ממשיכים שוב המקיפים דקטנות אבא, לבחינת הכנה לבד, כדי להכין הז"א לעלית המ"ן. ובמלת אחד, הוא עולה למ"ן לזווג או"א דעיבור ב' דגדלות, שהוא למוחין דהולדה. וז"א מקבל מהם תכף ו"ק דמוחין ההם מבחינת אמא. וג"ר הוא מקבל בברכת אבות. ונעשה ראוי בעצמו לזווג למוחין דהולדה, בשים שלום. 

ובק"ש דערבית, אשר עם יציאת היום כבר נסתלקו כל החסדים, שהם פו"מ דאבא דקטנות, כי בלילה אין זמן חסדים, ולא נשאר בו אלא ג"ר דה"ג, שהם המקיפים דאמא דקטנות. ע"כ במלת ישראל ממשיכין הפנימית דקטנות אבא. ובמלת אחד, המקיפים דאבא דקטנות, וו"ק דאמא דגדלות. (א' קפ"ה מאות קע"ו עד קפ"ו). [עי' מאות קל"ט]