תוכן
שיחה ליל ב' ר"ה תש"ח
אחר הקדיש התחיל דורש
מרמון, פירות של שהחיינו, ואמר: מה זה רמון, שרבי מאיר רמון מצא. ואמר: רמון מלשון רוממות, יראת הרוממות. שזה פלא כי זה הפרי היחידי שהוא מלא מצוות! ואמר – שקליפה זו אע"פ שמעבירים אותה עד תומה, ובכל זאת מבצבץ ועולה בכל פעם מחדש, מפני שזה סוד "והאלקים עשה שיראו מלפניו". וזה שאמרו: אפילו הריקנין שבהם מלאים מצוות כרמון, שבכל פעם שמתרוקנים, שוב מתמלאים, הודות לקליפה הזאת הנקראת רמון, שהיא מביאה לידי יראת הרוממות, שהוא כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ורבי מאיר שמצא קליפה זו, כ"כ התרומם בדרגתו, עד שגמר כל המדרגות, וזכה שהקב"ה בעצמו אמר הלכה מפיו, היינו שלא היה זקוק לקליפה זו יותר. ולפיכך אמרו ז"ל – "וקליפתו זרק".
וביום ב' דרה"ש אמר: כי עכשיו הקב"ה אינו רוצה ליתן אורות קטנים, ולפיכך הוא דורש עבדות אמיתית, בשיעור גדול, כפי שיעור האורות שהוא יתברך רוצה להעניק. ולפיכך כל עובד ה' צריך להזהר מכל מיני "קבלה" הן בגשמיות והן ברוחניות, אלא הכל לכבודו יתברך. ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך – בלי שום תועלת עצמית, ובפרטות בלמוד התורה.
בליל א' דר"ה [באכילת הדגים] אמר: גוטע פיש. והמשיך: מי דארף הנאה האבין פון עסן. די הויבט זאך איז פיהלן דעם טעם. דער אויבערשטער האט געוואלט מען זאל פיהלן א טעם, דארף מען אן טאן א נחת רוח דעם בורא. [דגים טובים. והמשיך: צריך שתהיה הנאה מן האכילה, והענין העקרי הוא להרגיש את הטעם. השי"ת רוצה שנרגיש טעם, וצריכים לעשות נחת רוח לבורא.]
וכשגמרנו קם מהשולחן ופנה אלי: דו ווייסט אז ר"ה פאר צדיקים גמורים איז נאר איין טאג, לאלתר לחיים. [אתה יודע שראש השנה לגבי צדיקים גמורים הוא רק יום אחד, לאלתר לחיים.]
