תוכן

זאת חנוכה תרפ"ח
"רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותא", ע"ז אחז"ל: "כל הגרגרן כועס", והגוף הוא גרגרן לכן נקרא רגזן. ולא עלתה בידו אלא רגזנותא, שהגוף לא נברא אלא בשביל הרגזנותא, דזה הבחי' לא יש בעולמות. כמשל איש אחד שהיה לו בן יחיד, ונסעו בספינה לקנות סחורה. ונעשה רוח סערה על הים, ונשבר הספינה, רק שהם נצולו, והם הלכו אל אי אחד, ושם לא היה להם מה לאכול כ"א תפוחים מתוקים. לימים חשב האב: מה יהיה הסוף, ומי יודע שתבוא פה עוד ספינה, ונמצא שיהיה הב"י (הבן יקיר) בלי מלומד. ואפילו שתבוא לאיזה שנים איזו ספינה ויחזור הב"י לישוב, אבל אז כיון שיהיה מכבר בלי מלומד, יהיה הדעת שלו כמו אכר. ואביו היה חכם גדול, לכן הוא בעצמו למד עמו אותן החכמות. אבל בתוך לימודו היה חסר לו דבר מר, שיהיה יכול לפרש לבנו. כי בתוך החכמה יש לדבר אודות דברים מרים, ולא היה יכול לפרש, כי לא היה יכול להראות לו איזה דבר, כי לא היה שם כ"א תפוחים מתוקים. לכן נפלה בדעתו עיצה, ואמר לו: בא וראה כי על אילן זה הגבוה יש שם בראשו איזה תפוחים, ומי שיאכל מאותם צריך למות מיד. והבן כששמע זאת, כשראה אותו אילן רץ מפניו כמה שיכול. ולאחר בא אביו וראה שהיה אוכל, והיה חתיכה תפוח בתוך בית הבליעה, אמר לו שכחתי ולקחתי מאותם התפוחים שהם ס"מ המות. וכשמע הבן נתעלף, ותיכף אמר לו אביו: לא לא כי שהם מהטובים, רק אמרתי זאת כדי שאתה תדע מהו המר, ומה שאתה הרגשת באותו הרגע זה נקרא מר. ואעפ"י שהיה כולו שקר, מ"מ הרגש יש, לכן לא עלתה בידו אלא רגזנותא.