תוכן

עש"ק שמיני תש"ג
"החדש הזה לכם ראש חדשים" [שמות י"ב ב'], לכן דוקא ההתחלה היא מהחדש הזה, יען שמטרם "הזה" אין מה למנות. דענין "הזה" דרשו רז"ל [רש"י שם] דבקידוש החדש נתקשה משה רבינו ע"ה ואמר לו הקב"ה: "כזה ראה וקדש". וצ"ל ענין הקשוי, שהכונה הלא אנו רואים שההולדה של הלבנה מתחילה דווקא לאחר שנתמעטה בתכלית המיעוט, אז נעשה הזווג של הלבנה. וענין זווג ה"ס השתוות, ואיך שתכלית מיעוטה יהא דומה לזמן הפריחה? ע"ז אמר לו הקב"ה: "כזה ראה וקדש". כשאתה במצב כזה שהתכלית הוא תכלית המיעוט, אזי תקדש זה, ותאמר "אין עוד מלבדו" כתיב [דברים ד' ל"ה], והוא עשה הכל, שז"ס "והאלקים עשה שיראו מלפניו". [קהלת ג' י"ד].
וז"ס חימה וחומה, כשאתה תראה בחי' חימה אז תגיד שהכל ממנו ית', וזה המצב אינו חימה אלא חומה. שז"ס "אני חומה ושדי כמגדלות" [שה"ש ח' י'], ושדי מלשון די בהתגדלות. וז"ס "מגדל עז" (משלי י"ח י') שה"ס סודות התורה.
וז"ס הנאמר ביציאת מצרים: "ופסח ה' על הפתח, ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם" [שמות י"ב כ"ג]. הנה יש דלת ויש פתח, פתח להכנס, ודלת היינו דלת לצאת, שאם יוצאים נסגרת הדלת מאחוריו. ובזמן שהאדם עדיין אינו ראוי, אזי הוא בחי' משחית. וז"ס שרש"י פירש על "ופסח": ודילג. שענין החמלה הוא מה שדילג, היינו שע"י שדחה אותו למטה בכל פעם, שזה נקרא "ודילג", זהו חמלה, כיון שעדיין משחית הוא. כי טרם שהאדם נטהר מכלי קבלה שנק' "יצר לב האדם רע מנעוריו", אזי היא חמלה מה שלא נתן לו לבא אל בתיכם, היינו להיכל המלך. ובזמן הזה נק' דלת שהיא סגורה ומסוגרת, שז"ס "ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז" [שה"ש ח' ט'], היינו שבשום אופן לא יוכלו לשבור אותה.
משא"כ אם הוא מקבל את כל המצבים ואומר, כל מה שהוא רואה הוא, שהשי"ת עושה חומה בשבילו ולא חימה. ע"ז נאמר: "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף" (שם), היינו טהרה של כסופין. ואז היא בעצמה, היינו ממקום הדלת בעצמה, נעשה פתח. (לכן היה צריך להתחיל התורה מ"החדש הזה", יען שכאן היא ההתחלה להכנס להיכל.