תוכן

וענין היו"ד הוא האמונה הפשוטה, דהנה כל חידושו הוא לבוא בכח מה שצריך להיות בפועל, והיינו לעבור על פני כל המכשולים העומדים על האדם לשטן על דרכו, ולעבור עליהם בכח. ונמצא אח"כ כשמגיעה נקודת הכובד, שאז כל החשבונות, ואז באה האמונה הפשוטה.
וכן העבודה דלבא, שלא לקבל לעצמו כלל, בלתי אם לעשות נח"ר לפניו ית"ש, וכשהלב פנוי משום ענין של קבלה לעצמו אזי יכול לשרות עליו אור האמונה.
ובזמן העבודה אף כשיעבור על המכשולים לא יתגאה עליו הלב, כי נמסר הוא אל הקליפה. ועליו לדעת כי עיקר הוא האור של האמונה, אלא שהאור הוא נמצא בזה המציאות, וצריך לבקש רחמים מבעל הרחמים שיאיר עליו האור.
אבל אם בזמן ההולדה הוא נופל לכלל יאוש, אין קליפה יותר גדולה מזו, ודוקא בשעת הקושיות אז צריך להגדיל האמונה.
כי בזמן שהלב ריק מכל ענין של קבלה, יכול הוא לקבל בעצם תקפה את האמונה הפשוטה כי הוא נעשה כאין, ואין דורש, שרצונו לראות בעצמו, כי מה הוא? אפס ואין.