תוכן

ראה תשכ"ב

א) ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום, ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם.
המפרשים מקשים, א( למה בברכה אמר: "אשר תשמעו" ובקללה אמר: "אם לא תשמעו", מדוע לא אומר גם בברכה 'אם תשמעו'. ב( מדוע בקללה מפסיק בין "מצות ה' אלקיכם 'וסרתם מן הדרך' אשר אנכי מצוה אתכם היום". ובברכה, תיכף לאחר "ה' אלקיכם" אומר: "אשר אנכי מצוה אתכם היום".
וי"ל ע"ד הרמז; הפסוק את הברכה, הוא מפרש, מהי הברכה: אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה, הוא מפרש, מהי הקללה: אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם, אזי מה יהיה, הוא מפרש: וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום. רק מה יהיה לכם - ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתםקמז.
ויל"ה: א) מדוע בברכה אמר "אשר תשמעו" ובקללה אומר: "אם לא תשמעו". ולמה לא אומר גם בברכה 'אם תשמעו', שמשמע שזהו תנאי, אם תשמעו תקבלו ברכה. ב) מדוע אצל הקללה הוא מפסיק בין מצות ה' אלקיכם, ואומר, וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום. ולמה לא אומר בברכה גם כן, והלכתם בדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום, אלא שאומר: אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. ג( מהו הלשון: אשר תשמעו, אם לא תשמעו. וכי זה ענין של שמיעה? ולמה לא אומר: אם בחקותי תעשו או תלכו, מהו הלשון שמיעה.
והענין; בשעת קבלת התורה אמרו ישראל "נעשה ונשמע"קמח, לכן כל המדובר כאן הוא על עשיה. והקב"ה מפרש כאן השכר, שנקרא שמיעה. לכן: את הברכה - אשר תשמעו, זה השכר עצמו. והקללה - מתי תדעו שיש לכם קללה ח"ו, בזמן שלא תשמעו, אזי תדעו שהעשיה שלכם לא בסדר. לכן אמר: וסרתם וגו' ללכת, שהוא ענין עשיה. מה שאין כן אם העשיה בסדר, צריך להיות שמיעה.