ושער הנון
הזה מתגלה על ידי קריעת ים סוף, כמ״ש ״לגזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו דכיון שהתגברו
המצרים על ישראל על ידי המים, שגזרו ״כל הבן הילוד היארה תשליכהו״, ומים אלו היו משקים
ומגדלים את כל תבואת מצרים, ומושב בני ישראל היה בתוכם ותחת ממשלתם, ו״לא היה עבד יכול
לברוח ממצרים״ כידוע. על כן היה צריך קריעת ים סוף, דהיינו, הסוף נקרע ונפסק מתחת הים
ונעשה מוצאי מים, דהיינו, שיבש מקור הים מחמת שנטה משה מטהו על הים מתוך שהרים את המטה
ואמר ״היתה יהודה לקדשו״, כי קפץ תחילה לתוך הים ביבשה, כי נכנס בעובי הקורה, מחמת
שלא היתה מציאות לסבול יותר כובדו של הקורה, עלו בכחו של משה לעובי הקורה ממש, פירוש,
שבקעו גם כן את הקורה ועלו לתוך פנימיותה וז״ס ״ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה״.
וז״ע שאמרו,
״כיון שראו ישראל שהיו מוקפין משלש רוחות הים סוגר והשונא רודף והחיות מן המדבר״, וכל
המרכבה של המצרים היה מתפשט בעומק הדין, ומימינם ושמאלם היה המדבר וחיות הרעות, ומלפניהם
היה שאונו של ים, והיה הדבור אליו ״דבר אל בני ישראל ויסעו״. ומכל אלו הסבובים האמינו
בהוי׳ וקפצו לתוך גלי הים, וכבר היו המים מגיע עד חטמם, דהיינו מקום יציאת נשמה לגמרי.
אבל כיון שכאן נקרע הים, מיד התגלה לעיניהם שמשה נטה ידו על הים, ובאו בתוך הים ביבשה
ממש, כי קבלו מעובי הקורה מחמת בקיעת הים, ואז זכו ש״ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל״,
כי המים היו להם ״חומה מימינם ומשמאלם״, כי ״קפאו תהמת בלב ים״, וכל ״מרכבות פרעה וחילו
ירה בים וכר טבעו בים סוף וכו׳ ירדו במצולת כמו אבן״. בסוד ״ראיתי רשע עריץ וכו׳ ואבקשהו
ולא נמצא״.
אבל כדי
שלא יאמרו ישראל, ״כשם שעלינו מצד זה כך עלו מצריים מצד זה״. ואחר כך יבאו עוד פעם,
וגם כדי שיזכו לביזת הים הוציאו ופלטו המים את המצרים מתים על שפת הים, דהיינו, שחב״ד
התעלו על ידי חג״ת, ואז ״וירא ישראל את מצרים מתים על שפת הים״, והבן, וזה ביזת הים.
אבל מכאן
נמשך איזה פגם בסוד, ״ויסע משה את ישראל, שהסיען בעל כרחן״, ששהו עצמם על הבזה כנ״ל
בסוד ״הוי׳ ימלך לעלם ועד״, שאמרו אז, דהיינו, בכח ביזת הים הנ״ל היו רוצים לתקן ה״ימלוך״.
ובאמת, ״אלו אמרו ישראל על הים הוי׳ מלך לעולם ועד - דהיינו, שהיו מתדבקים בחג״ת בחינת
עובי הקורה כנ״ל, ולא היו נמשכים אחר הארה הגדולה של ביזת הים אז - לא היה אומה ולשון
שולטת בהן לעולם״.
דומה מעט
״לגמלא דאזלא למבעי קרני״ וכו׳