(כי הפנימיים דאימא לעולם: בו, ופחות מזה א"א להיות, כדי שיהיה לו חיות. ועל כן כיון שהוא לילה, לא היו בו מוחין אלא כדי חיותו, וכל השאר צריך להמשיך. ותדע שגם בק"ש של קרבנות הוא כך, כיון שמן הלילה אנו באים.

אלא שכיון שהוא יום - שליטת החסד, יש לו כח  להמשיך במלת ישראל ב' מדרגות כנ"ל. ומזה נמשך שבהמשכת הטפה  לזיווג או"א, הוא ממשיך מפנימיות א"א, מה שאין כן כאן שאינה נמשכת אלא מחיצוניות או"א. כי כלל זה יהיה בידך, כי כפי ההכנה שיש לו לז"א בעת שהוא מעלה מ"ן אל או"א, כך נותן כח לאו"א להמשיך הטפה ממדרגות תחתונות או עליונות. וזהו הטעם של הפרש המשכת הטפה בין זמן לזמן. וביוצר, שאז יש לו כל המדרגות של הקטנות, כי המקיפים דאבא נמשיכים במלת ישראל כנ"ל, אז יש לו כח להמשיך מחיצוניות עתיק כנ"ל. וכן בכל ק"ש בסדר הזה).

יקוק ע"ב לאבא.

אלקינו ע"ב לאימא.

יקוק ע"ב למזלא. (כי כיון שהוא להמשיך נשמות חדשות, צריך הכח מא"א. ולכן מכוונים ג’הויות במילוי יודין. מה שאין כן בכל הג' ק"ש האחרים שמכוונים באו"א ודעת, היינו בשמותיהם שם: ע"ב קס"א ע"ב  כנ"ל. כי די להמשיך משם; אבל כאן צריך המשך יותר גדול). וצריך לכוין ג' ע"ב עולים רי"ו, ולהמשיכם אל יסוד אימא לעשותה כלי. ורי"ו

עולה וחר"ב - להמית כל הקליפות שנעשו גופים לניצוצות.

אחד אח' ד' - זו"ן (מקבלים ע"ב מן הה') כנ"ל בק"ש של שחרית, ומתחברים. ומכוונים למסור נפש על ק"ה, ובזה להעלות נל"נ ונשמה שלך על ידי ע"ב וס"ג, עם זו"ן, למ"ן לאו"א, והם מזדווגים - יאההויה"ה. ונמשכים אל ז"א - פנימיים ומקיפים דאבא דקטנות, וו"ק פנימים דגדלות אימא, בסדר הזה: אבא מושך הטפה מחיצוניות שלו, והיא ע"ב, ומורידה אל יסוד אימא, ונעשית עסמ"ב. וד' לבושים אליה מד' אקיק מלאים: קס"א קס"א קמ"ג קנ"א, ויורדים ד' יה"ו מלאים וד' אה"י מלאים אל ז"א. ומכוונים אל"ף ה"י וי"ו ה"י.

בשכמל"ו סודו לעשות כלי אל המלכות, וזה על ידי רי"ו אחד הנמשך לה מן הז"א, וסודו: ע"ב - ריבוע הוי"ה פשוטה, קד"ם - ריבוע ב"ן. ומכוונים; 

ברוך שם כבוד הם חב"ד דז"א שמשם הרי"ו, ונותן הארה לנוק' בגלגלת שלה,וזהו - מלכותו. ואחר כך מכוונים להפקיד הנפש בסוד פקדון וזה ישמש למ"ן. ויזדווגו זו"ן, ונותן לה הרי"ו ונעשית כלי, וזה לעולם ועד שעולה רי"ו, בלי המ' של לעולם שהוא סוד הכלי. וצריך להזהר שלא לכוין המ' עד סוף כל הב' מלות של עולם ועד, כי בתחלה צריך להמשיך לה כל הרי"ו, ואחר כך מאיר הכלי שהוא המ' סתומה, ושם נוצר הולד. ועוד צריך לכוין להעלות כל הניצוצות מן הקליפות ולהמית גופם על ידי הב' רי"ו שהם וחרב, והניצוצות יעלו ב"ם" - סוד הכלי. ומה שהיו זכר בלא נקבה - עכשיו לא יהיו עוד כך.

ותכוין ברמ"ח תיבות של ק"ש לעשות להם רמ"ח איברים, ולתת להם צורה בתוך היסוד של הנקבה. וגומרים כל הק"ש כסדר, והכוונה כתבתי בתפלת שחרית.

ואחר כך אומרים הללויה שירו לה' שיר חדש. ומכוונים בפסוק "רוממות אל" וגו', שר"ת רוממות אל בגרונם הוא בא"ר, וסודו: יקו"ק אלקים יקו"ק אדני. וחרב פיפיות תכוין בשם ב"ן, שבו ד' ההי"ן, וכל ה' בצורת ה ה ו¯ו) ג X ו )הם עולים מ"ב, וב' מ"ב הוא פ"ד, ועם הכולל פ"ה. וב' פ"ה הם הב' פיפיות של החרב להמית הקליפות.

ואחר כך אומרים הנה מטתו שלשלמה וכו' כולם אחוזי חרב וכו' -ג"פ, והם ששים תיבות, וסודם להוסיף לנוק' הו' מדרגות של הזכר החסירות ממנה, כי אינה אלא נגד ד'. כי אחר שתקננו איברי הזכר, צריך לתקן גם אותם של הנקבה; וזהו בבריאה.

אחר כך אומרים ברכת כהנים ויש בו ס' אותיות, והם להשלים נוק' בבחינת אצילות.

ואחר כך יושב בסתר עד ה' מחסי - ס' תיבות, לחבר בחי' אצילות עם בריאה בסוד מטה, כי שם הזיווג בהיכל ק"ק דבריאה. ור"ת הנה מטתו שלשלמה הוא מה"ש, והוא שם אחד מע"ב שמות.

ובברכת כהנים תכוין שם בן כ"ב, והוא: אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם. וביושב בסתר בפסוק "יפול מצדך" תכוין להרוג החיצונים. אחר כך תאמר הוידוי. ואחר כך היהי רצון לקבל הד' מיתות ב"ד.

וטוב לכוין בד' יחודים של הד' אותיות. והראשון הוא לקריאת שמע, והוא: ה' ה"ו י"ה, ופירושו כתבתי למעלה3, והב' הוא לתפילין, והוא :י"ה ה"ו ה"ו, וסודו חיבור או"א, ואחר כך ה' תחתונה מתחברת עם הו', ואחר כך ה' עליונה נותנת מוחין לו'; ועולה ל"ז בסוד הב"ל - מילוי ס"ג. הג' הוא לציצית, והוא: יה"ו ו"ה, וסודו או"א העושים מקיף לו', ואחר כך ו' מתחברת עם הה' התחתונה; ועולה ל"ב בסוד ל"ב חוטי הציצית. הד' הוא לתפלה, והוא: ו"ה וה"י הוה"י, וסודו ו' - ז"א עם ה' עליונה, ואחר כך ביחד עולים אל הי', ואחר כך מתחברים כולם יחד, והכל עולה ח"ן. ואלו תכוין בקבלך הד' מיתות ב"ד, נגד הד' אותיות של השם ב"ה.

ואחר כך תאמר אנא בכח וכו', ותכוין בשם מ"ב היוצא מר"ת,להעלות נשמתך מעשיה ליצירה.

ובליל מוצאי ש"ק תכוין בשם הראשון שהוא בחסד, להעלות הנפש. ותכוין הוי"ה בניקוד סגול. וגם הוי"ה בניקוד יְקָוֱקֵ היוצא מר"ת בראשית ברא אלקים את. א"ב - יכסה פניו, ג"י - יכסה רגליו, ת"ץ - יעופף. ותשלים אנא בכח. ואחר כך תחזור לומר השורה הראשונה, ותכוין להעלות בו הרוח כסדר הנ"ל, מיצירה לבריאה. ותכוין אהי"ה אשר אהי"ה שהוא בבריאה, ואהי"ה יה"ו שעולה מ"ב; ותכוין בשם הראשון מן הז' מרגלאן היוצא מן הא' דאהי"ה, והוא יְקָוֹק. ותחזור לומר פעם ג' השורה הראשונה, ותכוין להעלות הנשמה מבריאה לאצילות כסדר הנ"ל. ותכוין פשוט ומלא ומלא דמלא דהויה דאלפין, שיש בו מ"ב אותיות להעלות.

ובליל ב' תעשה כסדר הנ"ל, רק שבמקום שתכוין העליה בשם הראשון, תכוין בב' והוא בגבורה. ותכוין הוי"ה בניקוד שוא. והוי"ה בניקוד יַקֱוְקָ היוצא מר"ת ויאמר אלקים יהי רקיע, ובמרגלא תכוין השם הב' שיוצא מה' דאהי"ה, והוא - יֱקֹוִק. והשאר כנ"ל.

ובליל ג' תכוין השם הג', והוא בת"ת, ותכוין הוי"ה בניקוד חולם. ואחרת בניקוד יַקֱוִקַ ויוצא מר"ת ויאמר אלקים יקוו המים. ובמרגלא תכוין השם הג' היוצא מן הי' דאהי"ה, והוא שם מצפ"ץ. והשאר כנ"ל.

ובליל ד' תכוין בשם ד', שהוא בנצח. ותכוין הוי"ה בניקוד חיריק. ואחרת בניקוד יַקֱוְקְ ויוצא מר"ת ויאמר אלקים יהי מאורות. ובמרגלא תכוין בשם א"ל היוצא מי' דיה"ו, כי הה' אחרונה דאהי"ה מכוונים בשבת. והשאר כנ"ל.

ובליל ה' תכוין בשם ה', והוא בהוד. ותכוין הוי"ה בשלש נקודות. ואחרת בניקוד יַקֱוִקַ ויוצא מר"ת ויאמר אלקים ישרצו המים. ובמרגלא תכוין בשם אלקים, היוצא מה' דיה"ו. והשאר כנ"ל.

ובליל ו' תכוין בשם ו', והוא ביסוד. ותכוין הוי"ה בניקוד וּ'-  שורק, ואחרת בניקוד יַקֱוֹקָ ויוצא מפסוק ויאמר אלקים תוצא הארץ. ובמרגלא תכוין בשם מצפ"ץ היוצא מו' דיה"ו, והשאר כנ"ל.

ובליל שבת תכוין בשם ז', והוי"ה בניקוד צבאות כי הוא במלכות. ואחרת בניקוד יַקֱוִקָ ויוצא מר"ת ויאמר אלקים הנה נתתי. ובמרגלא תכוין בשם י"ה אדני היוצא מה' אחרונה דאהי"ה, והשאר כנ"ל.

ובכל לילה תחזור לומר השורה של אותה לילה ג"פ, ותכוין כסדר שכתבתי בליל א', ובכל החילוקים שכתבתי.

ובסוף תאמר פסוק בידך אפקיד רוחי, כי הרוח הוא מצד הז"א, ואנו מפקידים אותו בידם, וע"י היא מזדווגת עמו. ותכוין ר"ת בידך אפקיד רוחי - בא"ר, והוא הוי"ה אלקי"ם הוי"ה אדנ"י. ועוד תכוין שני ידים: א' -  ביד"ך, וא' ס"ת בידך' אפקיד' רוחי'. והם ב' ידים דאימא היורדים ביסוד נוק' לעשותו כלי; הראשון הוא ל"ד אותיות דמילוי המילוי

דאדנ"י; וא' הוא שם בוכ"ו - פנים דאקי"ק, ובתוך אלו הידים נעשה הפקדון.

ור"ת פדית אותי יקו"ק הוא פא"י. והוא יאקדונק"י. ויכויז שהאל פודה אות י' שהוא אות ברית, מן הקליפות בכח שם יקו"ק. ותכוין בהוי"ה כסדר זה; י' י"ה יה"ו יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, והיינו י' באצילות, י"ה בבריאה, יה"ו ביצירה, ובעשיה נעשה במילוי ההי"ן. א"ל הוא א"ל דס"ג - ייא"י. אמת הוא אהי"ה פעמים אהי"ה. ותכוין לצייר שם יקו"ק בזה

הסדר; ה' ראשונה ר"ו, ועם הי'- רי"ו; ואחר כך ה' - ר"י, ועם הו' - רי"ו; ותחבר הו' עם הה', והוא רי"ו הג'. ותכוין כי כל אחד מרי"ו הוא א"ל פשוט ומלא, וג' א"ל הוא מג"ן, ורי"ו הוא ירא"ה, וס"ז הוא; מגן אם יראה ורמח4, והוא רמ"ח דק"ש, ובזה נהרגים המזיקים. וג' רי"ו הם כמנין תרח"ם.

ותאמר אתה תקום תרחם וכו' ותרחם הם ב' מצפ"ץ והוי"ה אהי"ה עם הכולל.

ותכוין ביחוד אלו"ה, והוא שם המלביש הנשמה להעלימה מן החיצונים, והוא עולה מ"ב, בסוד מ"ב דאלפי"ן, והם סוד ג' ידים. ועוד :א' בציוד יו"ד, ועם האותיות לו"ה, עולה ס"א ועה"כ ס"ב, והוא שם יו"ד ה"ה וי"ו ה"ה. ועוד: ל' בציור כ והוא כ"ו, והוא יקו"ק דס"ג, ועם האותיות או"ה הוא ל"ח, ובזה מוריד ההתפשטות מן המוח לו"ה. ועוד :ו' כציור ו"י, ועם אל"ה הוא ב"ן, והוא מלכות. ועוד; ה' בציור ד"ו, ועם אל"ו עולה הוי"ה אהי"ה שבכתר. ועוד תכוין אלו"ה - א"ל דס"ג חיות לו"ה, שהוא זו"ן. וטוב לכוין קְרְעְ שְטְן.

נשלם תיקון השינה

1 ראה לעיל בברכת השחר- פוקח עורים, ובמצויין שם.                      

2 צ"ל: מ"ד. וכן הוא בהדיא לעיל בק"ש דקרבנות.

3 לעיל עמ' מו.

4 שופטים ה, ח.