קרבן עולה
כל הבא לקרבן עולה, כולם זכר ולא נקבה, משום שקרבן עולה, עולה על הלב, על הלב ודאי, דהיינו על המחשבה שהיא למעלה מן הלב, ונודע מי העומד על הלב, דהיינו המחשבה, שהמחשבה שהיא חכמה נבחנת לזכר, והלב לנקבה, דהיינו בינה, בסוד הלב מבין, שמקבלת מחכמה ...
עד) ... ראש הכל הוא המחשבה, דהיינו ספירת החכמה, שהיא ראשית ז״א, והסיום של מחשבה ההיא, הוא מקום שנקרא בקר, ומי הוא. הוא סיום הגוף המבשם הנוקבא, דהיינו יסוד, שהוא סיום ז״א שנקרא גוף. ... וע״כ המחשבה שבקרבן עולה למקום המחשבה, שהיא חכמה, והמעשה של הקרבן, מתקרב לסיום המחשבה ודאי. שהוא יסוד.