תוכן

בפסוק "קראוהו בהיותו קרוב" [ישעיהו נ"ה ו'], צריך להבין: מהו "בהיותו קרוב"? הלא "מלא כל הארץ כבודו", ונמצא שתמיד הוא קרוב, א"כ מהו "בהיותו", משמע שיש זמן שאינו קרוב.
והענין הוא, שתמיד מחשיבים את המצבים כלפי האדם המשיג והמרגיש. ז"א שאם אין האדם מרגיש את קרבתו ית' אליו, אזי אין שום דבר יוצא מזה, אלא הכל נמדד לפי הרגשת האדם. שיכול להיות שאדם אחד ירגיש עולם מלא כל טוב, והשני שאינו מרגיש את טובו של העולם, אזי אין הוא יכול לומר שיש עולם טוב, אלא שאומר כפי הרגשתו, היינו שהוא עולם מלא יסורים.
וע"ז בא הנביא ומזהיר: "קראוהו בהיותו קרוב". שהוא בא ואומר שתדעו לכם, את זה מה שאתם קוראים לה', נמשך מזה שהוא קרוב. ז"א עכשיו יש לכם הזדמנות, אם תשימו לב, אזי תרגישו שהשי"ת קרוב אליכם, וזהו סימן על הקרבה של השי"ת. והראיה לזה, משום שצריכים לדעת, שהאדם מצד טבעו אינו מוכשר לדביקות השי"ת, היות שזהו נגד טבעו, כי האדם מצד הבריאה יש לו רצון אך לקבל, ודביקות היא אך להשפיע, אלא מצד שהשי"ת קורא לאדם, מזה מתרקם בו טבע שני, שהוא רוצה לבטל את טבעו ולהדבק בו ית'. ולכן על האדם לדעת, כי זה שהוא מדבר דיבורי תורה ותפילה הוא רק מצד השי"ת, ואל יעלה בדעתו לומר, שזה כוחי ועוצם ידי, משום שזה ממש הופכי מכוחו.
וזה דומה כשאדם תועה ביער עבות, ואינו רואה שום מוצא לצאת ממנו ולהגיע לידי ישוב, אז הוא נשאר מיואש, ואינו חושב אף פעם לחזור לביתו. ובשעה שרואה מרחוק איזה איש, או שומע איזה קול של אדם, תיכף מתעורר בו הרצון והחשק לחזור למקורו, ומתחיל לצעוק ולבקש ממי שהוא שיבוא ויצילו. כמו"כ מי שהוא תועה מדרך הטוב, ונכנס למקום רע, וכבר הרגיל את עצמו לחיות בין החיות הרעות. מצד הרצון לקבל אף פעם לא יעלה בדעתו שצריך לשוב למקום ישוב הדעת דקדושה. אלא כששומע את הקול קורא אליו, אזי הוא מתעורר בתשובה, וזהו קול ה' ולא קול של עצמו. רק שאם עדיין לא השלים את מעשיו ע"ד התיקון, הוא לא יכול להרגיש ולהאמין שזה יהיה קול ה', והוא חושב שזהו כוחו ועוצם ידו. ע"ז מזהיר הנביא, שהאדם צריך להתגבר על דעתו ומחשבתו, ולהאמין באמונה שלימה שזהו קול ה'.
ולכן כשהשי"ת רוצה להוציאו מסבכי היער, אזי מראה לו איזה אור מרחוק, והאדם מאסף ומקבץ את שארית כוחו, ללכת בַּשביל שהאור מתראה אליו, בכדי להשיגו. ואם אינו מיחס את האור לה', ואינו אומר שהשי"ת קורא אליו, אז האור נאבד ממנו, ונשאר שוב עומד בתוך היער. נמצא שבִּמקום שהיה יכול עכשיו לגלות את כל לבו לה', שיבוא ויצילו מהמקום הרע, היינו מהרצון לקבל, ולהביאו למקום ישוב הדעת, הנק' מקום בני אדם בסוד "אדמה לעליון" [ישעיה י"ד י"ד], היינו בבחי' רצון להשפיע בסוד הדביקות, אזי אינו מנצל את ההזדמנות הזו, ונשאר שוב כמקודם.