תוכן

קפב) למה צ' דצלם היא התפשטות ג' דמוחין דז"א, ונקראת דעת ונקראת ו' דהוי'ה של התפשטות המוחין דז"א, והיא בחינת מוחין פנימים.
ג' אותיות צל"ם, הם ג' ירידות של המוחין ממקום יציאתם שהיא הבטן דאו"א, עד ביאתם לפנימיות ז"א. ירידה א', היא ירידת ג"ר דישסו"ת שהם בחינת הבטן, לבחינת ו"ק, ואז נקרא ם' דצלם. ובהתלבשות זו עדיין אינם ראוים להתפשטות לז"א, להיותם בבחי' חסדים מכוסים, כנ"ל בתשובה קע"ט. וע"כ יורדים עוד ירידה ב', והוא לנה"י דתבונה זו, הנקראת ל' דצלם, שכאן המקום של חסדים מגולים, ומכאן הם מוכשרים להתלבשות בז"א. אמנם אין התחתון מקבל מפנימיות דעליון אלא מחיצוניותו כנודע, וע"כ החיצוניות של הל' הזו, יורדת ומתפשטת עם המוחין אל הז"א. וחיצוניות זו נקראת צ' דצלם, ונבחנת לירידה ג'.
וצ' זו נקראת ג"כ בשם דעת, כלומר לדעת המתפשט בז"א. כי בל' דצלם נמצאים המוחין בבחינת ממטה למעלה, שהיא בחינת ראש. אבל כאן בצ' הם יורדים ומתפשטים ממעלה למטה תוך ז"א וממלאים כל אדרין ואכסדרין דיליה כנודע. וע"כ נקרא ו' דהוי'ה, כי בה היא בחינת ההתפשטות לז"א, שנקרא ו'. וגם ו' ה"ס הדעת. ונמצא שם' הוא י' דהוי'ה, ול' הוא ה' דהוי'ה, וצ' הוא ו' דהוי'ה. והם בחינת חב"ד כמבואר. וי"ה, שהם ם' ול' הם בחינת מקיפים, כי לא נתפשטו בפנימיות ז"א כנ"ל. אבל הצ' היא בחינת מוחין פנימים, כי היא המתפשטת לפנימיות הז"א. (אות קל"ז).