תוכן

קעח) למה ל' דצלם היא נה"י דתבונה ג', וה' דהוי'ה, ונקראת בינה, והיא אור דאשתאר מאויר, והיא צל מצלם, ונקראת מגדל הפורח באויר, והיא חסרה מם' דצלם ומי' דאויר.
ל' דצלם, הוא נה"י דתבונה ג'. כי מטרם שירדו המוחין דז"א להתלבש בנה"י אלו, אינם ראוים עדיין להתפשט בז"א. כי כשהם מלובשים בחג"ת דתבונה, שהוא ם' דצלם, הרי הם בחסדים מכוסים, וכל עיקר ז"א לחסדים מגולים הוא צריך כנודע. ולכן הם מוכרחים לירד ירידה שניה לנה"י דתבונה, העתידים להיות לעת גדלות, בבחינת ישסו"ת בחסדים מגולים, כנ"ל בתשובה קע"ו. ומטעם זה נקרא גם כן ה' ראשונה דהוי'ה, כי ה"ר היא ישסו"ת, והוי'ה דס"ג כנודע. ולכן היא נקרא ג"כ בינה. כי כללות או"א עלאין נקראת חכמה. וכללות ישסו"ת נקראת בינה כנודע. והיא ג"כ בחינת אור דאשתאר מאויר. כי ענין הקטנות דתבונה ג' היה מכח עלית ה"ת בעינים, שה"ס הי' שנכנסה בבחינת אור הג"ר, ונעשה אויר, דהיינו שירד לבחינת ו"ק ואור הרוח. ונמצא עתה לעת גדלות, שע"י הארת הזווג דע"ב ס"ג העליונים, ירדה ה"ת מעינים, ותבונה הג' חזרה להיות ג"ר. נמצא שהי' שוב ירדה מן אויר, וחזר להיות אור כמקודם. וע"כ מרומז בה בחינת אור דאשתאר מאויר. אבל או"א עלאין שהם בחינת ם' דצלם, נשארו בבחינת אויר גם בגדלות, להיותם בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינם מגלים בחינת הארת חכמה בחסדים, כנ"ל בתשובה קע"ז. ולכן נקרא ג"כ מגדל הפורח באויר, שפירושו שלפעמים ע"י חטא התחתונים, חוזרת הי' ונכנסת באור, ושוב נעשית לאויר. ולפעמים יוצאת הי' מאויר וחוזרת להיות אור. וזה דומה לפורח באויר. והיא בחינת צ"ל דצלם, כי היא כוללת בתוכה את הצ' שלמטה ממנה, ולא את הם' שלמעלה ממנה, וע"כ היא חסרה מן הם' דצלם. וכן הוא חסרה מי' דאויר, כלומר מבחינת האויר דאו"א עלאין, כי י' דאויר דאו"א עילאין היא קבועה שמה, הן בגדלות והן בקטנות, ונחשבת שמה לבחינת ג"ר גמורה, להיותה מחזה ולמעלה, בבחינת ג"ר דבינה, שאין הארת חכמה נוהגת שמה מפאת כי חפץ חסד הוא. משא"כ בהי' דאויר של הל' דצלם, שהם בחינות ישסו"ת הצריכים להארת חכמה, נמצא הי' שנכנסה באור ועושה אותו לאויר. הרי אויר זה חסר ג"ר, מפאת שצריכה להארת חכמה. הרי כח הה"ת שולט עליה כנודע. וז"ש שחסרה הי' מאויר, דהיינו הי' דם' דצלם, שהוא ג"ר גמורים תמיד, שזה אינו נוהג בהל' דצלם כמבואר. (אות קכ"ח, ואות קל"ה, ואות קל"ו).