תוכן

קניית הרב

כי בהיות כל בני עולם דעתם מעורבים ופורחים מאחד לשני, ואין צריך לומר שהשכל המוסכם מהרוב בני תרבות הוא יותר מושל, והוא כמו פורח מא' לב' בכל בני הדור ומכניע כל השכליים שאינם בני מינו. ועל כן אי אפשר מצד הטבע שיוכל אדם יחיד לתפוס ולהמשיך איזה שכל בלבו שיהיה כנגד רוב אנשי העולם. בדומה כמו שאדם מוכרח ללכת לבוש כחוק בני המדינה, וחן כל מקום על יושביו (סוטה מז, א), הן בדרך לבושים והן באכילה והן בדרכי הגיון, ואין צריך לומר בבחירת טוב ורע ויופי ומיאוס ובושה והתפארות, כי לא יוכל האדם להתפאר את עצמו בשום פנים במה שרוב בני מקומו מגנים, ודבר המוסכם לגנות, אי אפשר לשנות לפאר ויופי וכדומה.

ומאחר שעבדותו ית' על מנת שלא לקבל פרס היא דבר בלתי מושג אצל רוב בני תרבות – משום שלא ישיגו רוממותו ית' או מכחישים ח"ו, ואת הנביא יקראו משוגע כמו שכתוב אצל יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי .

לפיכך, אין שום עצה ותחבולה שיוכל האדם הנלבב להדבק ולהמשך בעבודתו ית', כי דעת רבים תמיד יבואו במוחו בחיוב ויפסיקוהו מעבודתו.

ועל כן אין לו עצה, זולת להדבק באדם גדול אשר כבר זכה להכריע את כל העולם לכף זכות. ודבר זה אינו מנהג חסידות, אלא נוהג משנות דור ודור, כמו שכתוב (ע"פ אבות א, ו) 'קנה לך רב ועשה לך חבר'. שהפירוש עשה לך רב להדבק באדם גדול, ואז תעשה לך חבר, דהיינו ... תוכל ... לחוד כנגד רוב דעת העולם.