זכר ונקבה דקליפות
יש בקליפות דכר ונוקבא, והזכר אינו כל כך רע כמו הנוקבא, והוא אינו מכשיל בני אדם לשקר בשמא דקב"ה, אלא אדרבה מעוררו לעשות מצוות, אלא שלא בטהרה על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו, רק בעירוב להנאת עצמו, שז"ס אל תלחם את לחם רע עין וגו', אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמו (משלי כ"ג). כי על ידי כך שאין כוונתו להשפיע, נמצאת המצוה בלי טעם ובלי אהבה ויראה, דהיינו בלא לב. אמנם כיון שכבר משך את האדם לרשתו, יש לו כח אח"ז להזדווג עם הנוקבא שלו דתהומא רבא, שהיא קליפה רעה ומרה, המזייפת בשמא דקב"ה, ואז נוטלת נשמתו הימנו .