תוכן

העתק מכת"י של אאמו"ר זצ"ל
ענין ז' שלמים של קידוש לבנה, שנוהגים דוקא לחכות על ז' שלמים, וגם על מוצאי שבת קודש. ולא כמו שיש נוהגים שבאם חל מוצש"ק באמצע הז' ימים אז מקדשים את הלבנה, או כשמלאו לה ז' מעת לעת אינם מחכים על מוצש"ק. לא כן, רק צריכים דוקא להמתין על ז' שלמים, גם דוקא במוצש"ק. (שו"ע או"ח תכו)
והענין, כי הלבנה היא בחינת מלכות, שנקראת שביעית, שהוא סוד שבי־הוא, דהיינו בשעה שהשבת מתמלאת מששת ימי המעשה, שנקרא הוא, אומרת השבת: בי־הוא. שהוא, שהוא סוד חמה, ובי הוא סוד לבנה, המקבלת מהחמה כל אור שבה, ולית לה מגרמה ולא מידי.
אמנם יש בה ב' בחינות: שנק' שבת וחדש. משום שהמלכות בעצמותה, נבחנת ג"כ לד' בחינות הנודעות: חכמה ובינה, תפארת ומלכות. אשר ג' בחינות הראשונות, חכמה בינה ות"ת, הם סוד שבת, שהן המה שלשת הסעודות המכונים ונרמזים בתורה הק' בג' פעמים "היום". אכן בחינה ד' שבה, הוא סוד מוצאי שבת, או חדש, שאינה נכללת בסוד "היום הנ"ל, כי לילה היא ולא יום.
ואין להקשות הלא סעודה הראשונה של שבת קודש גם היא לילה, ואיך נקראת בתורה הק' "היום"? אולם ליל שבת הוא סוד "יום יוודע לה' לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור". משא"כ לילה דמוצש"ק הרי הוא חושך עדיין, ולא אור.
ולפיכך הורו לנו חז"ל בתורה שבעל פה, לסדר שלחן גם במוצש"ק, כדי לתקן גם חושך ולילה הזה הנשאר עדיין בלי תיקון. והוא הנקרא מלוה מלכה כנודע, המפרנס ומשלים לאותו "עצם לוז", שהוא סוד בחינה ד' הנ"ל, שאינה מקבלת כלום מג' סעודות דשבת כמבואר [הסולם חיי שרה אות קנה]. אמנם בחינה ד' זאת הולכת ומשתלמת, בסוד "חדש היום", שזה סוד קידוש החדש, שישראל מקדשים לזמנים, דהיינו להאי "שארית" הנ"ל שאינה מתפרנסת מסעודות השבת כאמור.
ועל כן אפילו הכהן הגדול מאחיו, שאין בקדושה עליונה למעלה ממנו, דעל כן מוזהר ועומד שלא לטמא לשום מת מקרוביו, מזהיר לו הכתוב: כי אם "לשארו" הקרוב אליו לה יטמא. והבן עם הנ"ל, אשר כל קדושה עליונה משבת באה, ומתוך שהאי עצם לוז, דהיינו בחינה ד', הנקראת "שארו", אינה מקבלת מסעודת השבת, ולפיכך אין כהן הגדול נפטר מלטמא בה. וסוד התיקון שבקידוש החדש הוא, אמנם נמשך מהשבת והארותיו. שהוא סוד נתקשה משה, עד שהראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש, ואמר לו: כזה ראה וקדש.
פירוש, כי משה נתקשה מאד, כי לא יכול לקדשה, מחמת שכל כוחו של משה הוא סוד שבת, כי "בשבת ניתנה תורה", וע"כ לא מצא תיקון לשארית הזאת, בכל אורות התורה הקדושה, משום שאין שארית הזאת ניזונית מכל זה, כמבואר. וע"כ נתקשה משה.
ומה עשה הקב"ה, נטלה וצר בה צורה בתוך צורה, כמין מטבע של אש, שהצורה הטבועה בה מצד זה אינה דומה להצורה שמעבר השני, על דרך שאמרו, במטבע של אברהם אבינו ע"ה, אשר זקן וזקנה מצד אחד - שהם סוד בחינה ב', מדת הרחמים. ובחור ובתולה מצד אחד, שהוא סוד בחינה ד', מדת הדין הקשה, מלשון ובתולה "ואיש לא ידעה". וב' צורות הללו נשתתפו יחד. באופן שבעת שהקב"ה רוצה להמשיך שם תיקון דהארות השבת ע"י עבודת הצדיקים, הנה הקב"ה מראה להם להצדיקים אותה הצורה שנמשכת מג' בחינות הראשונות דמלכות, דהיינו המכונה אצלנו בחינה ב', אשר אותה אפשר לצדיקים לקדשה עם אורות דשבת כנ"ל.
שזה סוד מטבע של אש שהראה לו הקב"ה למשה ואמר לו: כז"ה רא"ה, כלומר אל תהפוך להסתכל בה מעבר השני, וקד"ש כלומר שתוכל עתה לקדשה, כי בעבר הזה יש לה ההכנה לקבל הקדושה העליונה מג' היום הנ"ל, אשר בדרך זה ישראל מקדשי לזמנים לאט לאט, עד שמצטרף שיעור השלם ומספיק לגמר התיקון. "ושארי"ת ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב" (צפניה ג' י"ג), "ובלע המוות לנצח" (ישעיהו כ"ה ח'), "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה י"ג ב').
והנך רואה בעליל שכדי לקדשה כהלכתה ע"פ הנ"ל, הנה מתחילה צריכים לשבעה מעת לעת שלימים, שה"ס הגילוי דהארות השבת, שסוף סוף אין לה שום הזנה ותיקון רק מסוד השבת, שהסו"ה "והיה שבעת ימים תחת אמו" (ויקרא כ"ב כ"ז). ואחר זה אנו מדייקים בהזמן שיהיה דוקא במוצאי יום מנוחה, שה"ס הלילה שעוד לא נהפך ליום, סעודה רביעית, רגל רביעית, אשר באופן זה נמצאים לנו ב' הצורות בהמטבע של אש, שאז מוכנת לנו לקדש אותה כמבואר.