שים שלום בדעת דנוק'. ושם המרגלא מצפ"ץ, שיוצא מו' דיה"ו. ומכוונים יאהלוההי"ם.
וחוזר החזן ויכלו בקול, ויכוין להביא פרקין עילאין דל' דצלם דאימא.
ואומר ברכה מעין שבע, וסודה האבות היינו חג"ת, שממקומם מאירים בנוק', והיא אינה עולה אליהם, ועל כן היא מעין שבע ולא שבע, כי היא מעין החזרה1 ולא חזרה ממש. והטעם הוא, כי בלילה מדת לילה שולטת, בסוד ה', ועל כן נוק' אינה זזה ממקומה, אבל נמשך אליה אור מחג"ת. מה שאין כן ביום, שנוק' עולה אל חג"ת, בסוד מדת יום.2
ובלכתך לביתך תקיף השלחן פעם א', ותכוין להביא לנוק' מקיפים מנה"י, ובפעם ב' תמשיך מקיף מחג"ת. ולכן בהקפה ב' תיקח ב' אגודות ההדס בידיך, כי סודו חג"ת, כידוע בסוד הלולב. ואחר כך תחברם ביחד, ותאמר: "זכור ושמור בדבור אחד נאמרו". ותכוין שב' אגודות הם סוד זו"ן, ויתחברו ביחד. ואחר כך תאמר שבת שלום, בסוד זיווג זו"ן3 הנעשה בשבת. ותנשוק ידי אמך, ותכוין: שבחול ז"א אין לו אלא נה"י דתבונה שניה בפנימיותו, וחג"ת חב"ד שלהם - ל"ם, אבל בליל שבת שמקבל גם ל' דצלם בפנימיות, אז עולה לחג"ת שלה, ונושק את ידיה.
ואחר כך תאמר קידוש, ותכוין להביא פרקין עילאין דל' דצלם דאבא בז"א, כי כל שאר המדרגות כבר באו. ופרטיות הקידוש4 יתבאר לקמן5 בסדר הסעודה בס"ד.
1 כנ"ל עם' לב בענין חזרה דלחש: שנוק' עולה לחג"ת.
2 כוונת הקדיש שלאחר ויכולו, ראה להלן עמ' קצד.
3 שבת - מלכות, שלום - יסוד, זו"ן.
4 רבינו חילק כוונות קידוש לב' הבחנות: א - מה ששייך לסדר התפילה, והוא ענין כניסת המקיפים. ב - שאר פרטי הכוונות, שייכים לענין הסעודה. וראה לעיל במבוא עמ' 13 על ענין זו.
5 לקמן עמ' קפה.