תוכן

קטני אמונה, שהוא לא רוצה כולו להשפיע, המשמיע קולו בתפילתו, הרי זה מקטני אמונה. ויש לשאול: כשהאדם מתפלל לה', בטח האדם מאמין בה'? אם כן מהו ההבדל, אם משמיע קולו, כבר לא נקרא מאמין בה'? מה שאין כן תפילה בלחש, כן נקרא מאמין בה'. מהו ההבדל, הלא בין בלחש ובין בקולו, האדם צריך להאמין, שה' שומע תפילה? שמכאן משמע, שאם הוא מתפלל בטח שיש לו אמונה. מהו השייכות זה לזה?
ויש לומר כפי מה שמבואר בהסולם, שענין תפלה בלחש שלומדים, זה מחנה שכתב "וקולה לא ישמע" הוא מפרש, שקולה של מלכות הנקרא רצון לקבל, לא ישמע. אלא התפלה היא על בחינת רצון להשפיע, היינו שה' ישלח מלמעלה כוח הטהרה, הנקרא רצון להשפיע.
נמצא, מי שמשמיע קולו, היינו קולו של הרצון לקבל, הגם שהוא מאמין בה' ומבקש שה' יעזור לו, הרי זו מקטני אמונה, היות עיקר אמונה, שהאדם מאמין בה', צריך לאמר שה' ישלח לנו רוח הטהרה, הנקרא רצון להשפיע, שברצון להשפיע כבר יכול להתלבש את הטוב ועונג, שבמטרת הבריאה.