תוכן

ט. אדם הראשון ואדם פרטי
כל שקרה לאדם הראשון, נוהג בכל פרט, כמו שכתוב "דרש ר' שמלאי, למה התינוק דומה במעי אמו וכו', נר דלוק על ראשו, רואה מסוף העולם עד סופו, ומלמדין אותו כל התורה, ומשביעין אותו הוי צדיק וכו' ". הוא ענין הצווי דאדם הראשון על עץ הדעת, שדבר הנשמע מפי השי"ת נקרא כמו השבעה.
"ואפילו כל העולם כולו אומרים לך שצדיק אתה" – הוא ביחס עטיו (-עצתו) של נחש שהיה הערום מכל חית השדה, שביחס הזה מוכללים כל אנשי העולם הזה נפרדים מהשי"ת, והמה מכונים חיית השדה, והנחש הערום מכולם, אם כן כחו ככל בני העולם כולו. ואם כח הזה בא עליו להטרידו, הרי מושבע ועומד שיכריע אותו, כמו שכתוב (קידושין מ, ב) "זכה הכריע עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות". ותדע שגם הנחש אמר להם שהם צדיקים גדולים, ובאכלם את עץ הדעת 'והיתם כאלקים' (בראשית ג, ה), שענינו תכלית הגובה והמטרה האנושית.
והוא חטאו, כי בשביל זה מלמדים אותו כל התורה כולה, כדי שלא יאמין לחיית השדה שכבר מוכן הוא למטרה האנושית שהוא והייתם כאלקים, כי בנפשו ידע שהוא עם הארץ ועדיין לא השיג כל התורה כמו שלמד במעי אמו בעיבור, ולפיכך לא יאמין שהוא צדיק, ולפיכך ישמור את עץ החיים, דהיינו קיום המצות בדרך נעשה ונשמע.
ולאידך גיסא גם אדם הראשון בגן עדן הוא בחינת עיבור דכל אדם, כי אז קומתו מסוף העולם עד סופו, ... ששיעור קומה הוא שיעור השגה, כי גדלות האדם נמדד בהשגה, כמו שגדלות בהמה נמדד בבשר ועצמות.
וענין חטא עץ הדעת הוא בא מלאך וסטרו על פיו, שבגלל זה שאכל מעץ הדעת, מתקרב לחיית השדה שהם הגופות דעולם הזה, וקרבה זאת מכונה סטירה כלפי הנפש הנבדלת, דעל כן ירדו העולמות, וגם נשמתו דאדם הראשון נגרשה מגן עדן ונתלבשה בגוף דעולם הזה ממשכא דחויא .
ותמצא כאן הבדל בין השי"ת לאצלינו:
כי כלפי השי"ת נקרא אדם שהוא גמר צורתו, הוא בעודו בחינת נפש או נשמה בלי גוף דמשכא דחויא דעולם הזה, או אחר גמר התיקון שיושלם גם בגוף, ודו"ק מאד. אמנם אצלינו נקרא למושג האדם דוקא בהיותו בעולם הזה בבחינת מעבר הזמן אשר אז לא יכירהו הנצחי.
וזהו שאמרו המקובלים ורמח"ל ז"ל, שהחית השדה של אז היה במדרגת אנשים של עכשיו, כך כשהאדם חטא, וירד למדרגת חיות השדה, אז ירדו חיות השדה למדרגות של עתה.