תוכן

ח. השארת הנפש
על כן אין מדובר בתורה שבכתב מהשארת הנפש, מהיעוד המובדל לעתיד לבא בחידוש בגן עדן וכדומה.
הטעם הוא, כי 'דברה תורה כלשון בני אדם' (ברכות לא, ב), ועיקר החפץ של האדם שיהי' נשלם בחייו עצמו, וכמעט שאינו מסוגל להרגיש בטבעו בהתענוג שיקבל זולתו, ואם יבטיחו לו מאה פעמים אשר בגלגול שני יגיע תיקונו ויקבל כל טוב מהשי"ת, חלף יסוריו בגלגול זה, לא יטעם מזה שום טעם של נחמה, כי אם, אם יבטיחו לו על כל פנים בסוף ימיו, שיראה עולמו אז בחייו וישבע.
ועל כן מענין שכר ועונש: נפש בלי גוף, אין מדובר, כי בעל גוף אין לו השגה של כלום בנפש בלי גוף.
ומגמר התיקון, שגלגול אחרון יקבל, הרי זה מובא בתורה שבכתב (ישעיה ב, ב) "והי' באחרית הימים וכו' ".
אמנם, לא תסבירהו שדור האחרון הוא הראשון, משום ב' טעמים. א' כי לא ישיגהו כנ"ל. ב' כי תקרר אותו מהרצון להשתלם בחייו עצמו.
ומה שהתורה מדברת בדרך כלל ישראל ענין של אחרית הימים, הוא משום שבדרך כלל בהכרח שאי אפשר שישתלמו בדור אחד או דורותים, שמוכרחים לשיתא אלפי שני כנודע, ועל כן מגלה כמו ברמז ענין סוף הימים, כמו שאמר יעקב (בראשית מט, א), "האספו ואגידה לכם מה שיקרא אתכם באחרית הימים", והיינו בדרך כלל. אכן בדרך פרט שמטרתו לראות עולמו בחייו, אם כן ידובר בו מזמנו עצמו בלבד.