תוכן

א. להסתכל רק בספרי חכמים נאמנים
בתחילת העיון בספרים של חכמינו, מחויב האדם לתשומת לב לשער בדמיונו את רוח דעתם ולבם שאין חקר לתבונתם, ובמליצות דקות כללו וקשרו דברים עמוקים, כי אז ידע איך להשים לבו ודעתו להבין דבריהם.
ואין כונתי על כל הספרים המצוים, שהרי רובם מחוברים מאנשים פשוטים שלא נפתחו עיניהם בחכמה, אלא כמו הבעש"ט ז"ל והגר"א ז"ל ורמח"ל וכדומה. ותדע ... מספרי אחרונים, המה דברים המוניים שאינו ראוים לתשומת לב ולא כלום, אשר בימי חז"ל היו קוראים לספרים כאלה ספרים חיצונים ואסרו להסתכל בהם, ואף על פי שהיו אנשים כשרים וצדיקים. כי מאוד מאוד צריך האדם לשמור מספרים כאלה, לא מדובשם ולא מעוקצם. כי גם דברי מוסר שבהם, הגם שהמה דברים מלוקטים מספרים אמיתיים, מכל מקום כיון שהחיצוני מעביר אותם תחת מוחו הרע, אז מקלקל את ריחם וטעמם עד להשחית, ואין צריך לומר דברים המתחדשים במוחם ההמוני בעצמם, שהמה דברים מזיקים לכל בן אדם.
ודברי נאמרים הן בענין הלכה והן בענין הגדה, ודי למבין.
ומי שאינו מאמין שיש בדורות אחרונים מי שהשיג רוח הקודש, היתי מיעץ לו להשמר את עצמו מאוד שלא יסתכל בשום ספר מהאחרונים (עד כמה שאפשר), זולת באותם המקובלים בעיניו לבעלי רוח הקודש. כי אפילו המחבר הוא באמת בעל השגה גדולה, עם כל זאת, אם המעיין לא יחזיקהו לבעל השגה, אינו יכול להנות ממנו רק רע. ומה כנים דברי, ואשרי מי שישמור עליהם.