שלשה קולות מסוף העולם ועד סופו
והם שלשה קולות. א) קול חיה, בשעה שהיא על האבנים,והיא רומזת על חיה העליונה, שהיא המלכות, בעת הולדת נשמות, שאז רחמה צר ואינה יכולה ללדת, שהוא מטעם שאז מגולה בה הארת החכמה שבשמאל בלי ימין ... וז״ש, ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא, דהיינו שיש בקול הזה הארת הג״ר דחכמה, שה״ס מסוף העולם עד סופו. כי העולם ה״ס מלכות... ב) קול האדם בשעה שהנשמה יוצאת מגופו,כי אז מתגלה בו ג״כ הארת השמאל בלי ימין, בבחינת הג״ר דחכמה, וע״כ נקרא אז יום הדין הגדול, כי גדול, יורה ג״ר, וז״ס שלא נפטר אדם מן העולם עד שרואה את השכינה ... קול ההוא משוטט והולך באויר, מסוף העולם עד סוף העולם. ג) קול הנחש, בשעה שפושט עורו ... כי בעת שפושט עורו, שהוא ממלכות, תחילה היא עולה ונאחז בשמאל דבינה, בלי ימין... ונמצא בעת שנאחז בשמאל בלי ימין דבינה,...להיותו ג״ר דחכמה הממלא את כל העולם ... קול ההוא משוטט באויר והולך מסוף העולם עד סוף העולם.