תוכן

כח) קול דודי, שהוא הרוח, דופק, להכנס בגוף לעורר האדם. ואומר, פתחי לי אחותי רעייתי וכו', שהם ששה יודי"ן בס"ת, רמז לאות ו' של השם, ממקום שבא הרוח. שראשי נמלא טל, מאותו הטל שעתיד הקב"ה להחיות המתים. ולכן צריך להחיות הגוף, ולקחת התעוררות. לכן רומז הטל, הוא על המזון, שהרוח מביא עמו מלמעלה. פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, משיב לו הגוף, הרי אני ישן ערום במטה, ואיך אקום בלילה בחושך, ואין לי נר, ובפרט בזמן הקור. וכן כל הפסוקים, דודי שלח ידו מן החור, ר"ל, הרוח מתחיל להכנס בלב ממקום הימין, שהוא מקומו. והעצל אומר, מעי המו עליו, על ביאתו כ"כ במהרה להקיצני, כי היה רוצה זה העצל לשכב עד ¬הבקר. ואומר קמתי אני לפתוח לדודי, ר"ל, כי לפעמים העצל יקום, כשיבא לו הרוח בחצי הלילה, ויקח בידו הברזל והאבן להדליק הנר, ומכובד עצלותו נופל מידו האבן או הברזל. וזהו מ"ש וידי נטפו מר, מלשון מר ולענה. ואפילו אחר שידליק ויקח הספר ללמוד, מכובד עצלותו יחזור לישן, ולפעמים יפול הספר מידו. וז"ש ואצבעותי מר עובר על כפות המנעול, ואז דודי חמק עבר והלך.