קדש
ונמצא כששפע הקדושה היא במקורה באו״א עלאין, נקראת קדש. וכשנמשכה לז״א נתוסף בה ו', ונקראת קדוש. וכשנמשכה למלכות, נתוםף בה ה', ונקראת קדושה ... ואוירא דכיא שבאו"א, הוא שורש כל הקדושה, ונקרא קדש, שכל הקדושות משם נמשכות. אמנם ה״ס י׳ דהויה, שאין לה התפשטות למטה, לז״א ולמלכות, ... כי קדש, פירושו מרומם ומובדל מכל, עם כל זה, מתמן אתפשט פשיטו דנהיר בחד שבילא דקיקא טמירא גו אמצעיתא, דהיינו שיסוד דאו״א עלאין המכונה שביל דק ונסתר, מאיר לישסו״ת ... ומשם נמשכים ג׳ הקוין למדרגה האמצעית שהוא ז״א, ונפתח בו הארת החכמה ונשלם, ויכול לקבל שפע אוירא דכיא, שה״ס קדש, מאו״א ... ואקרי קדוש, כי ו׳ מורה על התפשטות למטה, כי רגלה מתפשט למטה. והוא משום שהו' שה״ס ז״א שמקבל אוירא דכיא אחר שנשלם בחכמה מג׳ קוין דישסו״ת, נמצא השפע שלו כלולה מחכמה וחסדים, ... וע״כ נקרא קדוש, עם ו׳ שיורה שקדושתו מתפשטת. אמנם עיקר הנרצה היא שהקדושה תתפשט למלכות, שמשם מקבלים כל העולמות. וז״ש מהאי נהירו וכו', כדין אתרשים בנהירו חד ה׳, ואקרי קדושה. כלומר, שהיא הקדושה המתפשטת בעולמות.