שריפת קדשים
שריפת קדשים, שהוא שריפת נשמות, ... דהיינו אותו החוטא, שגילה בשורש נשמתו בחינת מדת הדין דמנעולא, שה״ס מלאך המות, כי ממנה נמשכת המיתה ... אם עושה תשובה בעת מיתתו, ומקבל עליו מיתה ושחיטה ושריפה כדי לעשות נחת רוח להקב"ה, אז לאחר מיתתו, ממתיקים לו מדת הדין דמנעולא במדת הרחמים, שה״ס בינה ... ואדם הזה שעשה תשובה בשעת מיתתו זוכה להמתקת מדת הדין ברחמים, אבל מבחינת הקטנות בלבד, הנבחן כמו שחיטה .... כי שחיטה זו נבחנת, שמקריב אותם לקרבן לפני ה', שהם גורמים בזה זווג קב״ה ושכינתיה. שה״ס קרבן. וע״כ נבחן זה שמלאך מיכאל מקריב את הנשמות על המזבח, שה״ס המלכות ושורף אותם מבחינת אריה דאכיל קרבנין, דהיינו דין הממותק דבינה שבסוד נקודת החולם, שעי״ז נשחטים ונשרפים הג״ר של הנשמות על המזבח, ונעשים מ״ן לזו״ן. דהיינו שגורמים שהמלכות תחזור ותקבל הג״ר שלה, לעת הגדלות, ותתיחד עם ז״א, שה״ס קרבן. ...