המקום הראשון המתפשט מן האבן השתיה הוא מקום האורה העצומה והברכה הרבה. כי בצאתה מלפני המלך, שם עמדה בראשונה בכל יופיה והדרה, מי יוכל להגיד כחה ורוב גאונה, ולא ניתן זה הכח אלא לישראל לבדם. והמקום הזה נראה בו מסך גדול, המבדיל בין הקודש ובין קוה"ק. ועתה הבן מאד לדעת סודות המקום הגדול הזה. בהתחבר שני המאורות הגדולים אשר ידעת מי הם המאורות האלה, ברוב המנוחה הנעלמה והנפלאה, נתחזקו כאחד ב׳ האותיות אחרונות שבשם הקדוש הוי"ה ב"ה. והשני אותיות הם ו"ה, ואז נראה שם הִבנות היכל גדול קדש־קדשים. ההיכל הזה נסתר לפני ולפנים ולא נראה החוצה, כי פרוכת עומד לפניו לכסות את הפתח להבדיל ולא יראה. ועוד אודיעך מן הפרוכת הזה סודות גדולים. ונמצא זה ההיכל עומד למלך לבדו ואין אחר. רק פעם אחת בשנה בבוא הכהן הגדול למטה בבית קדשי־הקדשים עם הקטרת, ינתן רשות לבוא שם למי שינתן. וזה מגודל אהבת הקב"ה את עמו, שהם חביבים לפניו יותר ממלאכי השרת, ודבר זה נתבאר בפסוק: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל".
בתוך ההיכל הזה נתחזק מאור אחד קדוש מאד נקרא שמו יאקדונק"י, יוצא מבין המנוחה העצומה. והבן מאוד סודות השם הזה, כי הוא נכלל בין שני יודי"ן, ונרמז בו הסוד: "אני ראשון ואני אחרון", להיות כל המאורות נכללים בו בכלל אחד. על כן אלו השתי יודי"ן נתגברו ברוב הודם והדרם, ובנו ההיכל הזה על פי מדותיו לארכו ולרחבו; כי כך הן מתפשטות מן הראש אל הסוף ומן הסוף אל הראש. נמצא, עשרים לכאן ועשרים לכאן; ונמצאת מדת ההיכל הזה עשרים על עשרים. וכלם הם ם׳ אחת סתומה, והיא שיעור מקוה.
[פ"ד מ"א. אות לו]