תוכן

ב'. ובזה הושלך האמת ארצה, כי גם רפ"ח וט' ראשונות דמלכות נפל לרשות הסטרא אחרא והקליפות, ונתפשט שליטה של שקר ..., ונקרא שנשלך האמת ארצה.
דמעיקרא הי' בשמים, כלומר בלי פעולה, משום דלאדם הראשון לא הי' לו כלי חיצון – ועל כן טען רק על בריאת אדם בארץ, שאינו ראוי לפעולתו, אמנם לא נשלך ולא נזרע, כי הבחינה אחרונה היתה בחלל פנוי בלי אור, ול"ב ניצוצין שהי' לה, הם סוד בחינת נהירו דקיק בלי שליטה והתפשטות.
אבל כיון שחטא אדם הראשון, אז נפלו ונתבלבלו צירופי אדם הראשון ורפ"ח ניצוצין לסטרא אחרא, ונמצא שגם האמת במהותו נחתך ונפל לפירודא שהיא שקר.
אמת) וזה הכלל, שהיחוד דבחינה ד' נקרא אמת.
שקר) ואם הסדרים אינם מביאים להמטרה נקרא שקר.
זריעה) ואם הסדרים מגבירים ונותנים התפשטות לסטרא אחרא ולבחינה ד', נקראים זריעת האמת, כלומר הוספת קלקול.
קודם הבריאה היה האמת בשמים, כלומר שלא הגיע ליד מקבלים – ועל כן הי' טוען שהבטחון על האדם הוא שקר, כי אין לו כלי חיצון.
חסד וצדקה) והאדם נברא בהסכמת חסד וצדקה לבד, שהם ענין אור פנימי, אור חסד לט' ראשונות דבנין אדם הראשון, ואור צדקה לבחינה אחרונה שלו, שנקרא עני, "אמנם בבחינת טפלה".
ערומים) ואז היו ערומים ולא יתבוששו, שלא הרגישו אפילו חסרון אור שלהם (שהוא סוד העניות בחינה ד'), כטענת האמת והשלום.
טענת קטטה) וטענת השלום דכולו קטטה, הוא ענין ב' הפכים שיהיה תמיד במחלוקת להיותם במקום אחד – ואפי' בב' זמנים, שיהיה אז אפשרות השליטה, אכל "בקטטה", על דרך "לא חרבה צור אלא מפלתה של ירושלים" (ע"פ מגילה ו, א) – אבל לא בדרך תיקון.
לא הי' ב' דעות בהשגחה אם הי' הצדיקים נגמלים וכו', ובזה תבין אשר אדם הראשון קודם החטא לא היה מסוגל אלא לבירור דטוב ורע לבד.
וזה סוד "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל" (בראשית ג, ו), כי בזה נשלם גמר הבירור שלהם, כי טוב ותאוה ונחמד. כי בשליטת הסטרא אחרא, לא היה שום טוב ותאוה, אלא מר ורע לבד.
וענין טוב ותאוה שמצאו בעץ הדעת היינו מצד אכילתם בקדושה על מנת להשפיע, שבדרך זה אין לסטרא אחרא רשות בה. על דרך שאמרו שלא נתקררה דעתו עד שבא על חוה, ובזה הבין שרצון אלקים הוא חוה, ולא הבהמה וחיה.
ובזה נצח הנחש לחוה, שאמר (בראשית ג, ד-ה) "לא מות תמותון, כי יודע אלקים ביום אכלכם ממנו והיתם כאלקים", כלומר דאלקים ציוה שלא לאכל אלא באופן הנאתם של בהמות וחיות לקבל לעצמם, אבל לאכול כדי להיות כאלקים, כלומר להדבק בו בהשואת הצורה, על דרך זה לא הי' אסור מעולם, כי תחברו הטוב והרע, שעל כן ברא העולם ואותכם וכל מלואה.
עד שאמרו מן העץ אכל וברא את העולם (בראשית רבה יט, ו), כלומר, דכל הבריאה הוא לאתקין עץ הזה.
ואז התחילה האשה לבדוק ולברר את העץ על ידי בירורין הנאמנים ששלטו בזמן ההוא, דהיינו אם טוב ואם רע, ותרא כי טוב וכו' (בראשית ג, ו).
וענין המכשול היה כי אינו דומה אכילה ראשונה לאכילה שניה, על דרך שאמרו גבי יבמה, גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה ב', דהא' יכול להיות במצוה, אבל הב' קרוב לעברה שיכון להנאת עצמו.
ובזה תבין מאמר חז"ל (בראשית רבה יט כב) "אכלתי ואוכל עוד", שהוא פלא. אלא רמזו החטא שלו אשר הזוהמא נדבקה בו לאכול עוד, ושלא הי' עוד לסבת נחת רוח ליוצרו כמו אכילה א' (על דרך משל במנזר עצמו מיין שמהניא וכו').
והוא השגה של שקר הא' בעולמות, כי ענין השקר הוא מתוק בתחלתו ובסופו מר הוא, כן השיג העץ הדעת לטוב ונחמד בתחילתו, דכולו לגבוה סלקא, ולא הי' רשות לסטרא אחרא דקליפה, אבל נדבקה בו הרצון דגדלות הקבלה, שאחר זה השיג המרכבת דסטרא אחרא, ונמצא מתאנה.
השלכת אמת ארצה) וזה סוד זריקת האמת ארצה שזהו מכה הראשונה בהשגת האמת.