תוכן

מנא ליה לחז"ל דחוצפא יסגי.

והוא משום ד'פני הדור כפני הכלב' (סוטה מט, ב), כלומר צווחין ככלבא הב הב, מבחינת גדלות הקבלה – וממילא המה משוללי החכמה – וממילא שונאים חכמה, דכסיל שונא חכמה – וממילא חוצפא יסגי, שמבזים בעלי שכל. וממילא "ירהבו נער בזקן" (ישעיה ג, ה) – דבאמת לחיים הגשמיים, הנער יותר מוצלח ויותר משובח מהזקן, להיות חלקו בחיים, ומארבעים שנה ולמעלה כבר הולך למות, וחלקו בחיים מתמעט והולך. אלא הנער מכבד לזקן מפני שקנה חכמה, ואם חכמה אין כאן, ממילא כבוד אין כאן.
ויש לחקור, מנא ליה לחז"ל נבואה זו. כי כל דבריהם דברי חכמה, ומהיכן המציאו להשכיל שבעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי וכו'.
אלא כמו שנתבאר, דענין התפשטות החיים הכללים ... דאדם הראשון, היינו משום דאין ב' הפכים וכו', על כן נסתדרו בזה אחר זה. ואם יהיה בזה אחר זה, אם כן לא יהיה תיקון להרשעים, דתמיד יבואו בפני עצמם. ועל כן נעשה כח הריבוי, באופן דשתלן לצדיקים בכל דור ודור, ובאופן זה מזדככין הצדיקים על ידי הרשעים, וכן נענשים הרשעים על ידי דביקות הצדיקים.
אשר על כן, בכל דור ודור משתלמים איזה מספר נשמות, ומגיעין לגן עדן ... שהי' אדם הראשון קודם החטא.
ולפי זה נמצא, דבדור אחרון, כבר נחסרו מדור ההוא חלק היותר גדול מנשמת חיים השלימה דאדם הראשון, ועל כן פני הדור ככלב וכו', וכנ"ל.
(או יאמר, דכבר ידעו דמשיח בן דוד בא או בזכאי או בחייב, וכיוון שנארך הגלות, אם כן בהכרח שיבא בדור שכולו חייב – והיינו בענין גדלות הקבלה, וכיון שפני כלב להם וכו' כנ"ל).