תוכן

סיכום סדר ההקדמה לפנים מאירות ומסבירות

הסדר:
ד' מפלגות: המון עם, עשירים, גבורים, חכמים, בדומה לדומם צומח חי מדבר, ומתפתחים על ידי ג' נטיות קנאה תאוה כבוד, והגדול שבהם הקנאה. [אות ג]
בשיעור שמוכן להועיל כך מוכן להזיק. [אות ג]
באלו שכח הקנאה בהם, יש פחד מהתערב תאוה וכבוד, ויחריבו העולם. [אות ד]
שהעונג אמיתי נשאר באין סוף שהוא ענין מגדל מלא – והצמצום היה לבריאתו של אדם הראשון – והשגת הדביקות. [אות ו]
ביסוד מובא שעיקר הכונה דתורה ומצות הוא הדביקות. [אות ו]
הסתירה מב' הנהגות, המציאות וקיום המציאות. [אות יא]
גם בקדושה יש ב' הפכים, ט' ראשונות ומלכות, אלא שהמלכות נמצאת בזווג עם ט' ראשונות. [אות יב]
המערכה דקדושה ודסטרא אחרא הפכים ממש. [אות יב]
התיקון דהשואת הצורה לא יצוייר לא בקדושה ולא בסטרא אחרא, כי צריכים לבא בנושא אחד. [אות יב]
צורך דשבירת הכלים לתקציב הקיום שהוא ש"ך ניצוצין. [אות יג]
הסטרא אחרא מחוייבת למציאות בל"ב – ובהשגת רפ"ח לקדושה אז יכול הקדושה לקיים המציאות, ובחסר מרפ"ח חוזר ההנהגה לסטרא אחרא. [אות יג]
קודם החטא הי' רפ"ח דקדושה, ועל כן היתה מנהגת המציאות, ועל כן הי' ההשגחה פרטיות ומסודרת – ועל כן לא היה משיג בירורי אמת ושקר בעולם אפי' בכלל – ויש כאן נידון כלל ופרט, אשר בהשגת רפ"ח לפרט, לא ניכר באור מקיף ואור פנימי הכללים, אלא דוקא באור פנימי של אותו הפרט. [אות יג]
חסד וצדקה מלאכי האור פנימי דנשמה – אמת ושלום אור מקיף. [אות יד]
אדם הראשון לא הי' לו כלי חיצון לאור מקיף מצד היצירה – וטען כולו שקרים. [אות טו]
חטא בעץ הדעת הי' בעלילה, כדי שיקנה כלי חיצון. [אות טו]
הס"מ רכיב על נחש והכשילו בדבר אמת בתחילתו. [אות יז]
ענין הטעות הי' באכילה הב' על דרך גזירה ביאה א' וכו'. [אות יח]
חומר של עץ הדעת שהיא מבחינה ד' ונמשך זה בגופו – ונשמת חיים שהי' אלקיות נפרד מכח הצמצום מבחינה ד'. [אות יח]
מעשה ה' לא נפסק, אלא מכלל אחד נעשה שלשלת ארוכה על גלגל שינוי הצורה לריבוי ולדורות – והיא זעת חיים דקודם, ד'מעלין בקודש ואין מורידין' (יומא יב, ב). [אות יח]
(ומקרה אדם והעולם אחד הם, שהם פנימיות וחיצוניות, וזה סוד השגחה פרטיות, דהכלל הקדום נתפרט לפרטיות דס' רבוא נשמות ואלף דור (דרב ותלמיד לא מגופים), אמנם מושגחים על דרך כלל הנשמה דאדם הראשון, כלומר, דישלים הכונה ע"ד שנגרש מגן עדן לכונה זו. וסדר מערכות הקדושה שמפרנסת את המתקרבים אליה, לא לפי הכלל כולו, אלא לפי הפרט ממש, וסדר הסטרא אחרא שמפרנסת גם כן לפי הפרט. אמנם שניהם מוקפים באור נשמת חיים דאדם הראשון, להגיעו על הכוונה מתוך שני המערכות).
והנה ב' קלקולים נעשו בסבת עץ הדעת, שהמה נמשכים זה מזה: א' הוא השנאה בין הקב"ה וגופו דאדם הראשון, שהוא אבידת נשמת חיים באפו. ב' הוא ירידת רפ"ח מהקדושה לסטרא אחרא, כי הקדושה כבר אינה יכולה לכלכלו, מפני השנאה, והוכרחה להתלבש בקליפות, שזה גרם בנין הגדול לקליפות כהאידנא. [אות יט]
וצריך להבין חומר ענין העונש וכו', שאינו ח"ו בדרך נקמה, אלא הוא ענין קודם ונמשך בחיוב, ולהסביר לך זה, לפאטאגראף (-צילום, תמונה) צריכין.
וכבר נודע שכל הבריות והמקרים דהאי עלמא המה אותיות להקדושה להיותם ענפים משורשיהם שביצירה, והיצירה מגבוה הימנו, והגבוה מן הגבוה מעל גבוה וכו', כל אחד ואחד משורשו. [אות יט]
והנה הנגע בגוף המה אותיות לתמונת הסטרא אחרא, כמו שכתוב בזוהר קדושים, וכן באידרא, דנקרא נגעי בני אדם. וכן צורת הנגע שהיא תענוג דפירודא וכו'. [אות יט]
הרי לך צורתה בראות התביעה שאינה עומדת להפרע, ובהתאמצו לפרוע מתרבה החוב, עד שנוטל נשמתו בחובו. וזה התביעה נקרא חרבו של מלאך המות, ופתיחת פיו היא הפרעון שפורע, וסם המות המשחית דם הקומה היא הטפה מרה שמפיל לפיו ונוטל נשמתו. [אות יט]

נרשם בשולי הדף:
סוד הכתוב (ע"פ ישעיה סא, ז) "בארצם ירשו משנה": ב' הפסדים הגיענו על ידי עץ הדעת, א' שלילת רפ"ח המושפעים בנו, שהוא סוד 'עולה ומשטין', והיו הקיום של המציאות והמציאות שוים זה לזה. והב' היא שבאו לידי הקליפות והסטרא אחרא, שהוא ענין אור המעדנים והתענוגים המושפעים מסטרא אחרא והקליפות. ועי' בספר דף ו' ע"ב (הקדמה לפנים מאירות ומסבירות אות יט), שזה סוד התענוג שבהנגעים, שלפי ריבוי קבלת תענוג, כן יתרבה המכה. ואחר כך כשמתרפה מעל, שוב מוכרח ח"ו להתענג, ע"ש. ועל דרך זה שכרם כפול, כי זוכים רפ"ח, וזוכים להשיג עדן אור אין סוף ברוך הוא.
ויש קושיה בזה הירידה בסבת החטא, הא נקודת הצמצום א' הוא הנקודה דעולם הזה, ואין כאן מקום לנפול.
והתירוץ א', דהיתה בלי אור כלל, וחלל פנוי אינו עולה בשם. הב', שאין העילוי והירידה דבוק בהמציאות – אלא רק במשיגי המציאות, וכיון שירד המשיג, נקרא גם כן שירדו המושגים. על דרך משל מספר מחוכם שהגיע לידי דור אחד שכולם כסילים, נמצא ערך הספר ירד לגמרי, ובזה הוא להיותו נעשה מקור לכסילות – (ולפי זה אפשר לומר דכל הריבוי עולמות שישנם בהמציאות, הוא נערך לפי ריבוי דרגות שבהמשיגים אותה, אמנם אין כאן אלא מציאות אחד).