תוכן

ביאור המצבים: הסתר, הסתר בתוך הסתר, וגילוי פנים
הסתר א' (ציור): שאין פניו ית' מגולים, דהיינו שאין השי"ת מתנהג עמו בהתאם לשמו ית' הטוב ומטיב, אלא ח"ו להיפך מזה, כי הוא מקבל ממנו יסורין, או שהוא מחוסר פרנסה, ויש לו בעלי חובות מרובים הממררים לו את חייו, והוא מלא טרדות ודאגות כל היום, או שסובל ח"ו ממחלות, ואינו מכובד על הבריות. כל תכנית שמתחיל אין עולה בידו לגומרו, והולך כל היום בלי סיפוק נפשי.
והנה באופן זה, אין האדם רואה את פניו הטוב של השי"ת כמובן, אכן אם הוא מאמין שעל כל פנים השי"ת סובב לו הדברים הללו, או מחמת עונש על העבירות שעשה, או כדי להיטיב באחריתו, כמו שכתוב (משלי ג, יב) "את אשר יאהב ה' יוכיח", וכן אשר הצדיקים תחלתן יסורין, מחמת שהשי"ת רוצה ליתן להם בסופם שלוה רבה. אבל אינו נכשל לומר שכל זה הגיע לו בגורל עִוֵר וטבע ח"ו בלי חשבון ודעת, אלא מתחזק להאמין שהשי"ת סובב לו בהשגחתו את כל אלה, נבחן שרואה על כל פנים את האחורים של השי"ת.
הסתר ב', דהיינו הנקרא בספרים הסתר תוך הסתר, פירושו, שאינו רואה אפילו את האחוריים של השי"ת, אלא אומר שהשי"ת עוזב אותו ואינו משגיח עליו, וכל היסורין שמקבל, תולה שקיבלם מתחת ידי הגורל העור והטבע, והוא כי דרכי ההשגחה נעשים לו מסובכים ביותר, שמביאים לידי כך עד להתפקר ח"ו.
דהיינו (ציור): שמתפלל ועושה צדקה על צרותיו, ואינו נענה כלל, ודוקא בשעה שפוסק מלהתפלל על צרתו, אז נענה.
בכל שעה שמתגבר להאמין בהשגחה, ומטיב מעשיו, פונה לו ההצלחה עורף, ויורד אחורנית באכזריות גדולה. ובשעה שמתפקר ח"ו ומתחיל להריע מעשיו, אז מתחיל להצליח ביותר, וינשום להרוחה ביותר.
לא יזדמן לו פרנסה בדרך כשרות, אלא דוקא בדרך אונאה להבריות, או על ידי חילול שבת וכדומה.
או שכל המכירים שלו שהם בעלי תורה ומצוה, סובלים עניות ומחלות מרובות, ומבוזים מאד בעיני הבריות, והבעלי מצוה האלו, נדמה לו שהמה חסרי דרך ארץ וטפשים מלידה, וצבועים גדולים, עד שמאוס לו לישב בחברתם אפילו רגע.
וכל המכירים הרשעים המתלוצצים על אמונתו, הנה המה המוצלחים ביותר, בריאים ושלמים, לא ידעו מחלה, פקחים, בעלי מדות טובות, וסימפטים בכל דרכיהם, יושבים בלי דאגות, ובבטחון ובשלוה רבה נמצאים כל היום ותמיד.
וכשהשגחה מסתרת לו להאדם באופן כזה, נקרא הסתר תוך הסתר, כי אז ח"ו רובץ תחת משאו, לא יוכל עוד להמשיך בהתחזקות להאמין שיסוריו באים לו מהשי"ת מאיזה טעם כמוס, עד שנכשל ומתפקר לומר ח"ו שהשי"ת אינו משגיח כלל על בריותיו, וכל מה שבא לו הוא ח"ו מידי הגורל והטבע, שזהו שאינו רואה אפילו את אחורים.
ציור של גילוי פנים
אבל אחר שגילה בשלימות את התבלין, דהיינו האור תורה שהאדם שואף לו, מחמת התחזקותו באמונת השי"ת, כי אז נעשה מוכשר להשגחה בגילוי פניו ית', שפירושו, שהשי"ת מתנהג עמו בהתאם, כשמו הטוב ומטיב ית'.
נמצא (ציור): שמקבל מהשי"ת רוב טוב ושלוה רבה, ומצוי תמיד בסיפוק נפשי, כי משיג פרנסתו בקלות גדול ובמילואו, לא ידע טרדות ודוחק לעולם, לא ידע משום מחלה, מכובד מאד בעיני הבריות, גומר בקלות כל מיני תכניות שעלה על דעתו, ובכל אשר יפנה יצליח.
וכשחסר לו דבר מה, הוא מתפלל ונענה תיכף על המקום, כי עונה לו תמיד בכל מה שידרוש ממנו ית', אף תפילה אחת לא שבה ריקם. ובשעה שמתגבר במעשים טובים, הצלחתו עולה במידה מרובה, וכשמתרשל, נמצא שבמדה זו יורד הצלחתו.
כל המכירים שלו הולכי בדרך הישר, המה בעלי פרנסה, לא ידעו מחלה, והם המכובדים ביותר בעיני הבריות, ואין להם שום טרדות, והשקט ושלוה רבה להם כל היום לתמיד, והמה פקחים, אנשי אמת, בעלי צורה, עד שמתברך ומתענג ביותר לישב בחברתם.
וכל המכירים שלו שאינם הולכים בדרך התורה, המה מחוסרי פרנסה, מוטרדים בחובות מרובים, וגם לא ימצאו להם אף רגע אחת לנשום בהרוחה, סובלים מחלות, מלאים מכאובים, ומבוזים ביותר בעיני הבריות, והמה נראים לו חסרי דעת וחסרי דרך ארץ, רעים ואכזרים עם הבריות, חנפים מלאים שקרים, עד שמאוס לו לישב בסמוך לחברתם.

שמו ית' מראה לנו שהוא טוב ומטיב לכל בריותיו, דהיינו בכל דרכי הטבה המספיק לכל מיני המקבלים שבכלל ישראל, שבודאי אין תענוג וטוב של אחד דומה לתענוג וטוב של חבירו. למשל, העוסק בחכמה לא יתענג מכבוד ועושר, ושאינו עוסק בחכמה, לא יתענג מהשגות והמצאות גדולות שבחכמה, אלא ודאי שלזה נותן עושר וכבוד, ולזה נותן השגות נפלאות בחכמה.

הביקוש של האדם להתחזק באמונת השגחת השי"ת על העולם בזמן הסתרה, מביאהו להגות בספרים בתורה, ליקח משם הארה והבנה איך להתחזק באמונת השגחתו ית'. והנה ההארות וההתבוננות הללו שמקבל על ידי התורה, מכונה בשם תורה תבלין, עד שיתקבץ לשיעור מסוים, והקב"ה מרחם עליו ויערה רוח ממרום, זאת אומרת, שפע עליונה.