תוכן

מנחם אב תשט"ז
דובלין
קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. רש"י: הוו פרושים מן העריות ומן העבירה. שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה.
ישראל נקראים בני מלכים. מדוע? - מפני שכל מי שממליך עליו את שמו יתברך, הוא נקרא "בן מלך". כמ"ש (יא,מד): "והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני", כי כל מי שמקדש עצמו נקרא קדוש, מטעם שה' נקרא קדוש.
ויל"ה מהו הפירוש קדוש. בירושלמי פ"ב דיבמות: כל מי שהוא גודר עצמו מן העריות נקרא קדוש. ובמדרש (ויק"ר כד,ו(: שכל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא קדושה. שענין 'קדוש' הוא פרוש, היינו, שהאדם צריך לפרוש את עצמו מלהנות. ומהו השם 'קדוש' אצל הקב"ה? היינו, שאין שייך לומר אצלו יתברך ענין קבלה לעצמו, שה' הוא רק משפיע. לכן גם האדם צריך להיות רק משפיע לה'. וזה: "והתקדשתם והייתם קדושים", היינו שתהיו רק משפיעים, "כי קדוש אני", משום שה' הוא המשפיע. וזה ענין דבקות. ו'קדוש' הוא השפע הבא על בחינת טהרה.
וזהו: "כל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה". שענין 'ערוה' הוא מקום שאסור להנות, שרק במקום מצוה מותר להנות, כי "זה לעומת זה עשה האלוקים", כנגד שכינה הקדושה יש אשה נכריה הנקראת קליפה. שהשכינה הקדושה נקראת בחי' אמונה למעלה מהדעת, שהוא ענין 'להשפיע'. ואם האדם עושה מעשים בכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, נקרא שהוא מתיחד עם השכינה הקדושה. ואם הוא עושה מעשים עמ"נ להנות לעצמו, נמצא שמתיחד עם האשה נכריה שכוונתה רק לקבל לעצמה. שענין 'יחוד קוב"ה ושכינתיה' נקרא, כמו שהקב"ה הוא רק המשפיע, כמו כן השכינה הק', שהיא בחינת מלכות, שממנה נמשכים כל הרצונות למטה לתחתונים - בזה שהם מהפכים אותם הרצונות להיות על מנת להשפיע, הם גורמים בזה בשורש כל הרצונות שיהיו רק להשפיע. ונקרא זה 'יחוד', היינו שמיחד שתי בחינות שיהיו לאחת.
וזה ענין "איש ואשה, זכו - שכינה ביניהם". היינו, שבחינת אשה הוא מהפך לבחינת משפיע - אז נקרא זה 'שכינה ביניהם'. היינו, שאז ניכר שהשוכן שורה במקום הרצונות האלו, אזי הרצונות נקראים בשם שכינה, משום שהשוכן הנקרא קדוש יכול להתיחד שם משום שיש בחינת השתוות הנקרא דבקות.
לכן, "כל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה", בכל מקום שהאדם פורש את עצמו מלהנות לעצמו, גורם בחינת יחוד. "אתה מוצא קדושה", משום שהאור העליון יכול לשרות שם, משום שהכלים מוכנים לקבל את אור ה' הנקרא קדושה, היות שהקדושה שורה רק במקום טהרה. טהרה נקרא, טהרת המדות, ואז הקדושה שורה במקום טהרהקח.
אבל יש לפעמים - אני ה' "השוכן אתם בתוך טומאתם". היינו, אפילו שאין הכלים מוכנים עוד להיות בהשתוות הצורה, אבל בכדי לסייע לאדם שיבוא לידי זה מוכרחים לעוזרו מלמעלה, כי זהו ענין 'שלא לשמה' שהמאור שבה מחזירו למוטב, המאור הזה נקרא - ה' "השוכן אתם בתוך טומאתם". וזה שייך דוקא אם האדם רוצה לבוא לשמה, אלא שאינו יכול לנצח את גופו, לכן נותנים לו את המאור הזה בכדי שיוכל לנצח את הרצון לקבל וללכת בדרך ה' שהוא השפעה.
ובזה נבין את הפסוק (שמות יט,ה-ו(: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". "אלה הדברים - לא פחות ולא יותר" (רש"י(. והיינו כנ"ל, שיותר מזה לא צריכים.