תוכן

קדושים דף ה' אות י"ג: והתורה נקראת קדושה, שכתוב כי קדוש אני ה'. וזו היא התורה, שהיא שם קדוש העליון. ועל כן מי שעוסק בה נטהר, ואחר כך מתקדש שכתוב קדושים תהיו, קדושים היו, לא כתוב, אלא תהיו, תהיו ודאי וכו'.
משמע שהתורה מטהרת. והשאלה, מהי בחינת תורה שמטהרת? שעל ידי זה בודאי יבואו לקדושה? והוא אומר, שהתורה היא שם קדוש העליון, זאת אומרת, שהגם שכשאנו מסתכלים על התורה, אנו רואים שהתורה מדברת מדברים גשמיים. עם כל זאת אנו צריכים להאמין, שהכל הוא שמות הקדושים. לכן בסגולתם אנו מטהרים את עצמנו וזוכים לקדושה.
אולם יש להבין: מהי קדושה, ומהי טהרה? ובפשטות משמע, כמו בגשמיות, אם יש כלי טהרה, יכולים ליתן שמה איזה מאכל, מה שאין כן אם הכלי הוא מלוכלך, אי אפשר לשים בתוכו שום דבר, ולפי זה צריך לומר שטהרה שייך לומר על הכלי, והמילוי על האור. והיות שלכלוך שייך בכלי, הנקרא רצון לקבל, שזה נקרא שהכלי מלוכלך, ולא יכולים למלאותו, כי כל מה שיתנו בתוכו יתלכלך, היינו שהרצון לקבל נקרא עב וגס ומלכלך.
א) וטהרת הכלי נקרא, שתיקן אותו בעל מנת להשפיע, שאז יבוא מאליו הקדושה, כידוע שמצד המאציל לא נעשה שום שנוי, והוא רוצה לתת, אלא מטעם שינוי צורה נקרא הכלי מלוכלך ולא יכולים למלאותה.
ב) לכן בזמן שהוא בא לכלל טהרה, וזהו בזכות התורה, שהם שמות של שם קדוש העליון, הוא זוכה לטהרת הכלים, ואחר כך לקדושה, שקדושה נקרא, שזוכה להשיג שמות הקדושים לפי ערך הטהרה שלו.