תוכן

מט) כונת שתית היין. אח"כ תשתה כוס היין, ותכוין בשתיתו אל הנ"ל, כי הנה האדם בעצמו הוא סוד ז"א, והכוס אשר בידו, היא הנקבה העומדת בחזה שלו. והיין שבתוכו, הוא בחינת הארת המוחין, הנמשכין ממוחין דז"א. ועתה, ז"א עצמו שותה היין הזה, שהם אלו ההארות הנז', ונכנסים דרך פנימיות ז"א כנ"ל, כי בחי' היין הזה, הוא א"פ דמוחין דז"א, ואינו א"מ, כי הנה הוא בחי' המעשה. ואח"כ בוקעים האורות האלו, ויוצאים דרך דופני גופו דז"א, ונכנסין תוך דופני גופא דנוקבא, כדי שיהיה ממש בחי' א"פ גמור. והוא ע"ד שאר המוחין הפנימים, שיוצאים ממש מדופני גופא דז"א, ונכנסין תוך דופני גופא דנוקבא. ולכן צריך שהאדם שהוא ז"א, שותה הוא עצמו היין הזה, כדי שירד עד המקום ששם עומדת כנגדו הנוקבא מבחוץ, ומשם יוצאים ונכנסין בה.