((שנת תרע"ט)
הנה
קב"ה ואורייתא וישראל חד הוא (זוהר אחרי-מות אות רצט). פירוש, דהנה סוד
הנשמות יוצאות מכל ספירות מתחילת אצילות עד סוף עשיה, וזכור זאת. וזה כלל גדול
תמיד, שכל מאור שמוציא תולדה, צריך המאור ההוא להיות בחי' שוות ממש לתולדה (כל מאן
דנפח מתוכו נפח[1], והבן),
והארה עיקרית וכללית שבספירות היא הוצאת נשמות, והארת אחרות זולת זה, המה כמו
ענפים לזה, והבן זאת. ובהתפשטות המאורות להוציא הנשמות, בודאי יש בהם כח חדש חוץ
מכחם עצמם, שזהו כח התורה שיש בה כל כך חלקים ובחינות כבנשמות (זוהר תולדות אות ג)
(שגם סוד תוהו ובוהו בתורה וממנה נמצא).
נמצא
בכל המציאות: המאורות - שסודם קב"ה, והתפשטות - סוד התורה, ונשמות - סוד
ישראל. והבן.