ואחר כך בכריעה ראשונה תכוין אל"ף ה"י יו"ד ה"י, להוריד כל הנשמות דאצילות להיות מ"ן לשכינה להעלות אותה. ובזקיפה - שם ע"ב להעלות השכינה, ולהכין אצילות לקבל בו בריאה, ולעלות זה בזה.
בכריעה ב' תכוין קס"א, להוריד כל הנשמות דבריאה להיות מ"ן
לשכינה. ובזקיפה שם ס"ג להעלות השכינה, ולהכין בריאה לעלות אל
האצילות ולקבל בה היצירה.
בכריעה הג' תכוין קמ"ג, להוריד רוחות דיצירה למ"ן כנ"ל. ובזקיפה - שם מ"ה להעלות השכינה, ולהכין יצירה לעלות אל הבריאה ולקבל בה העשיה.
בכריעה הד' תכוין שם קנ"א, להוריד הנפשות דעשיה למ"ן כנ"ל. ובזקיפה - שם ב"ן להעלות השכינה, ולהכין עשיה לעלות אל היצירה.
ובחתימת שים שלום תכוין להעלות אותיות יקו"ק ב"ה זה בזה: ה' וב"ן לו' ומ"ה, ו' ומ"ה לה' וס"ג, ה' וס"ג לי' וע"ב.
ואחר כך תאמר מזמור לדוד הבו, וכו', ותתחיל לכוין עלית העולמות ממש, היינו חב"ד שלהם בנה"י של העליון. כי עד כאן היתה הכנה, וכאן במזמור הבו תכוין עלית ג"ר דעשיה אל נה"י דיצירה, וזה בג' הבו. וסדר הכונה הוא זה: בהבו הראשון תכוין להוריד ג' ב"ן מי"ג תיקוני דיקנא דעשיה אל דעת דעשיה, להעלותו אל יסוד דיצירה. ובהבו הב' להוריד ג' מ"ה מי"ג ת"ד דיצירה אל בינה דעשיה, להעלותה אל הוד דיצירה. ובהבו הג' תכוין להוריד ג' ס"ג מי"ג ת"ד דבריאה אל חכמה דעשיה, להעלותה אל נצח דיצירה. ובהשתחו לה' תכוין להוריד ג' ע"ב מי"ג ת"ד דאצילות אל חכמה, והס"ג ילך אל בינה, והמ"ה בדעת אצל ב"ן, כי שם מקומו, בסוד חו"ג כידוע.
ואחר כך תכוין להעלות חג"ת במקום חב"ד, ונה"י במקום חג"ת, ומלכות במקום נה"י. וזה בז' קולות ובז' הויו"ת. ותכוין בז' קולות ז' שמות דמ"ב מנוקדים כך: אֶבֶגֶ יֶתֶץֶ קְרְעְ שְטְןְ, נֹגֹדֹ יֹכֹשֹ בִטִרִ
צִתִגִ חֻקֻבֻ טֻנֻעֻ יּגּלּ פּזּקּ
שְקָוֹ צית. ובכל קול תכוי ן א' מאלו השמות וההויה שלו מנוקדת כך. ואחר כך תאמר אנא בכח וכו'.
ואחר כך לכה דודי. ובבאי בשלום תכוין עלית עולם היצירה, והיינו מלכות במקום נה"י, ונה"י במקום חג"ת, וחג"ת במקום חב"ד, וחב"ד לנה"י דבריאה. ואמנם עלית הז"ת נעשית על ידי הז' מרגלאן1, והשם אהי"ה
יה"ו שעולה מ"ב. והסדר הוא זה: א'; יקוק. ה'; אל. י'; יקוק. ה'; אלקים. י'; יק אדני. ה'; מצפץ. ו'; מצפץ.
כי מאירים בסדר זה, ובתפלת שבת מאירים בסדר אחר כמו שנבאר בס"ד. והג"ר עולים על ידי ג' באי, שעולה
י"ג כמנין יאא"א.
ותכוין לקבל נפש יתירא דשבת. ותכוין גם כן שנכנסים פרקים תחתונים דל' דצלם דאו"א, שבתחלה היו מקיפים ונעשים פנימים, כי זו היא כל עלית ליל שבת, כמו שנבאר בס"ד.
ובמזמור שיר ליום השבת תכוין עלית הבריאה בסדר הנ"ל ביצירה. ועלית הז"ת נעשית על ידי ד' שמות עסמ"ב, מנוקדים בניקוד פסוק :מזמור שיר ליום השבת כזה: יִוְ"דֹ הִ"יְ וֹיַ"וַ הָ"י, יִוְ"דֹ הִ"יְ וֹאַ"וַ הָ"י, יִוְ"דֹ
הִ"אְ וֹאַ"וַ הָ"א, יִוְ"דֹ הִ"הְ וֹ"וַ הַ"הָ. ועלית הג"ר נעשית על ידי שם יו"ד ה"א ו"א"ו שעולה ט"ל, והוא ר"ת טוב להודות, ועולים בנה"י דאצילות.
ובתוך המזמור יכוין בעסמ"ב מנוקדים בניקודים פרטיים, וזה הסדר:
יּוּ"דּ הּ"יּ וּיּ"וּ הּ"יּ וזהו דגש ורפה.
יְ ֽוְ ֽ"דְ ֽ הְ ֽ"יְ ֽ וְ אְ ֽ"וְ ֽ הְ ֽ"יְ ֽ וזהו שבא געיא.
יוּווּ"דוּ הוּ"אוּ ווּאוּ"ווּ הוּ"אוּ וזהו ו' שורק.
יֳ וֳ "דֳ הֳ"הֳ וֳ"וֳ
הֳ"הֳ ו י וזה שבא קמץ.
וזה הארת ד' עולמות [א]בי"ע בשמותיהם. ואחר כך תכוין בשם יו"ד ה"'י וי"ו ה"י, והיא הארת האצילות בכל העולמות.
ותאמר ה' מלך וכו' ותכוין בסוף המזמור ר"ת יקו"ק לאורך ימים יל"י, והוא שם עשוי להעלות הניצוצות מן הקליפות, כי בשבת אין יש בירור והשכינה היא למעלה, ולכן קודם שבת מעלים כל הניצוצות למעלה, ולא יצטרך בירור.
1 ראה להלן עמ' קצד.