תוכן

בקבלות האדם יש להבחין ז' אופנים ובכל אופן יש תנאים מיוחדים:
א) המקבל צדקה.
ב) המקבל מתנה.
ג) המקבל ע"י קנין כסף.
ד) המקבל ע"י חליפין.
ה) המקבל שכר עבור העבודה.
ו) המקבל בחזרה חוב.
ז) המקבל הלואה.
בחוב, המקבל יש להבחין, לאו דוקא בחוב המגיע לו ע"י מלוה, אלא גם ע"י היזק, שהמזיק מחויב לשלם להניזק כמה שהזיק לו. ובקנין יש להבחין שמקבל החפץ תמורת כסף או תמורת חליפין, משא"כ בצדקה ובמתנה אין שום תמורה.
הגרעון בצדקה שהאדם מתבייש בעת קבלתה. והי' שמח אם לא היה צריך לקבל את הצדקה. מ"מ הוא עומד על המקח. משא"כ במתנה הוא שמח בעת קבלתה. אבל יש גרעון שאין אדם עומד על המקח, לומר תן לי מתנה יותר גדולה. כי בדרך כלל מתנה מודדים, וג"כ גדלות המתנה היא בשיעור, גדלותו של הנותן. משא"כ בצדקה המדידה היא בגדלותו של החפץ, ואין לו שייכות לגדלותו של הנותן.
ובהמקבל חובו, אין לו שום חשבון עם הנותן וגם לא עם החפץ, אלא אם הוא מחזיר לו חובו בלי שום רווחים, הוא שבע רצון. אחרת, כלומר אם יש לו משהו יותר משנתן לו, כבר נקרא ריבית, שהיא אסורה מן התורה.
ובהמקבל חליפין. יכול, שאין הב' דברים שוים במחירם בשוק, אבל אם לאחד חסר מה שיש להשני, וכמו"כ להשני חסר מה שיש להראשון, כבר לא אמרינן שאחד רימה את השני, היות שהנחיצות שבהדבר קובעת, ולא ערך החפץ. כי יכול להיות שערך חפץ בשוק זול, אבל הוא נחוץ לזה, אז הוא מסכים בכל הלב שיתן לו, מסיבת נחיצות הבעלים לחפץ. כלומר שהנחיצות נכנסת בחשיבות החפץ.
קנין ע"י חליפין, כמ"ש רבל"י מברדיטשוב, שנותן להבורא עונות, חטאים ופשעים, ותמורת זה הוא יתן לו סליחה, מחילה וכפרה, שזהו כלי ואור, כיון שא"א להיות סליחה אם אין עוון.
אדם המקבל חפץ או כסף, יש להבחין אם נהנה מהקבלה, כלומר שהוא הי' יותר שבע רצון אם לא היה צריך לקבל. וזה שייך לומר בהמקבל צדקה, או מקבל הלואה. משא"כ בקבלת מתנה או בהחזרת חוב, או שכר עבודה או בקבלה ע"ד הקניה.
ובחליפין אפשר לומר, שהי' יותר שבע רצון שלא היה צריך לחליפין, אלא שהיה לו הכל אצלו, ולא היה נצרך לחבירו, שנתן לו את הדבר תמורת חליפין.
וכמו"כ יש להבחין בקבלת אדם ולא בקבלת חפץ של האדם, היינו קבלת אורחים, קבלת פני אדם, קבלת חכם. בקבלת חכם, אדם נהנה. בקבלת אורחים כבר יש לאדם יגיעה, היות שצריך לשמשם, ועושה זה רק מטעם מצוה. וכמו"כ 'הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות', גם אין הגוף נהנה מזה תמיד. כי יש לפעמים שבא אליו אדם, והוא לא יכול לסבול אותו, ומ"מ הוא מחויב לקבל אותו בסבר פנים יפות.
בעבודה אמונה נק' צדקה. והאדם היה שבע רצון אם היתה לו ידיעה. מתנה נק' תורה, הנקרא ידיעה, מזה האדם נהנה. אבל אין לבקש מתנה כי למי שאוהבים, נותנים מתנות. לכן לאחר האמונה שהאדם נעשה אוהב ה', הוא מקבל מתנה מה' את התורה הנקראת מתנה.
גם התורה נקראת קנין, כי זה תשלום עבור היגיעה, כמ"ש (מגילה ו:) 'יגעת ומצאת תאמין'. היגיעה היתה בזה שהיה רוצה רק להשפיע בבחינת אמונה, ועי"ז מצא אח"כ את המתנה. כי היגיעה שהוא נותן עבור קנין התורה, זה כמו כסף שמשלמים עבור איזה דבר, שנקנה ע"י קנין כסף.